בשנת 2004 חב' ייצור הנייר NEENHA,  בהמלצת משרד המיתוג AND PARTNERS, משיקה מהלך שיווקי מרתק: היא פונה ל-24 מעצבים גרפיים נחשבים בניו-יורק ומבקשת מכל אחד מהם לעצב כרזה בעלת 2 צבעים בלבד, לאחד מסימני הפיסוק (כן-כן, פסיק, נקודה וכו'). המהלך נועד לגייס כסף להקמת קרן להדפסת ספרי ילדים.

סטפן זגמייסטר קיבל את הסימן אפוסטרוף, ויצר יחד עם מטיאס ארנסטברגר את הכרזה הזו:

השימושים העיקריים של סימן האפוסטרוף באנגלית הם: א. השמטת אותיות, לדוגמא: It's במקום It Is. ב. ציון יחס השייכות ע"י חסכון במילים, לדוגמא: The man's dog במקום The dog of the man. כלומר, בשני השימושים אותיות מיותרות נעלמות. הדימוי הטיפוגרפי הנפלא של הכרזה ממקם את האפוסטרוף הכתום כהדק אקדח תופי קצר קנה, ש"מחסל" אותיות. אגב, יש עוד אפוסטרוף אחד, שחור, הפוך, המשמש כפטיש.
אבל הסיפור של הכרזה הזו עדיין לא נגמר.נכון שסימן האפוסטרוף הזה דומה לפסיק?

ב-2007 הניו יורק טיימס מציג את הכרזה הזו כויז'ואל למאמר שעסק בדיון הציבורי סביב הפרשנות לתיקון השני לחוקת ארצות הברית. זהו התיקון השנוי במחלוקת, המאפשר לאזרחי ארה"ב לשאת נשק חם. אחת המחלוקות הסוערות הינה סביב הפסיק האמצעי (מתוך שלושה). הן התומכים בנשק והן המתנגדים לו נתלים בפסיק הזה לביסוס טענתם.
כלומר, דימוי עיצובי שנולד למטרה מסוימת, משמש כעבור מספר שנים ככלי חזותי רב עוצמה למטרה אחרת לחלוטין.

ארגון המעצבים הגרפיים האמריקאי (AIGA) הזמין ב-1999 כרזה עבור אחת מהרצאותיו שהתקיימה סמוך לעיר דטרויט. הגוף המופיע בכרזה הוא גופו של זגמייסטר עצמו. אבל מה עם הטיפוגרפיה? פוטושופ? אממ… לא! אחד הסטז'רים בסטודיו חרט בעזרת סכין גילוח (!) את כל הטקסט על עורו של זגמייסטר. הקעקועים הנפוצים היום על כל עור רענן ומתוח, הרגילו אותנו לראות את העור האנושי כמצע כתיבה ואת המחט המקעקעת ככלי כתיבה – ובכל זאת, קשה שלא להעריך את ההקרבה של זגמייסטר לטובת הפרוייקט הזה. אז מי אמר שמעצבים לא מדממים למען הלקוח שלהם…?

3.

קמפיין פרסום לרשת חנות כלבו יוקרתיות AIZONE/AISHTI במזרח התיכון (26 חנויות ברחבי לבנון, ירדן, כווית, דובאי, ואיחוד האמירויות). בעקבות אילוצים שהגדיר הלקוח, החליט הסטודיו שהמודעות צריכות להיות בגווני שחור ולבן, לא יציגו אף אחד מהבגדים למכירה, ושהדוגמניות "תלבשנה" טיפוגרפיה של ביטויים מעוררי השראה. קמפיין ההמשך הכניס צבע והרחיב את השימוש בביטויים. גם כאן, אגב, בחרו להתעלם מהנוחות שבשימוש בפוטושופ, ואיפרו את הדוגמניות איפור גוף טיפוגרפי. 

כרזה לסדרת הרצאות בשם "דיאלוג טרי", שהתקיימה ב-1966 בחסות ארגון המעצבים הגרפיים האמריקאי (AIGA). בניגוד להתלהבות הדיגיטאלית הכללית שסחפה אז את עולם העיצוב, בסטודיו הקפידו על טיפוגרפיה אנלוגית: כתב יד אמיתי (ולא פונט), ללא ישורים מדויקים וללא גריד אמיתי, כשהאות הראשונה והאחרונה מכילות, ובכן, לשונות אמיתיות! הסימליות של לשונות לדיאלוג מובן לחלוטין, אך הלשון האנושית התגלתה כקצרה מדי (מעניין כיצד התבררה עובדה זו…) ולכן הם נאלצו לרכוש לשונות פרה מהאטליז הסמוך.

 

5.

 

לסדרת כרזות לבית הספר לאמנות חזותית בניו-יורק SVA. סוף סוף טיפוגרפיה דיגיטלית! ב-2014 הציג הסטודיו 3 כרזות המיועדות לפרסום בתחנות הרכבת התחתית בניו-יורק, עם הפרצופים של זגמייסטר (תמנון), וולש (שיער), וקרסקילה (אותיות בולטות). זגמייסטר ווולש מרצים ב-SVA וקרסקילה למד שם. הביטוי TAKE IT ON יכול להתפרש בכמה מובנים: 1. להתמודד עם משהו; 2. לשכור או להעסיק; 3. להחצין תשוקה עזה.

לסיכום, כיף לראות מנעד כזה של יכולות טיפוגרפיות. זהו חלק זעיר ממקבץ העבודות העשיר שלהם, ואני ממליץ בחום לבקר באתר הסטודיו ולהתרשם מכל השאר.