השאלה ״האם בהוליווד נגמרו הרעיונות המקוריים?״ דורשת יותר ממאמר כנראה, והיא עולה מחדש בכל פעם שעולה לאקרנים עוד גירסה של סרט בשפה זרה (שאינה אנגלית). אבל למעשה, ישנם המון סרטים אמריקאים המבוססים על סרטים זרים, שהצליחו מאוד ואף הפכו לקאלט או לקלאסיקה קולנועית – והיו מבוססים על יצירה קולנועית קודמת מארץ זרה.

הסיבות ליצירת גירסה המבוססת על סרט קודם מגוונות –

1. בתקופות מסוימות ישנו שפל יצירתי בהוליווד ולכן מופקים יותר סרטים המבוססים על גירסאות קודמות בשפה אחרת. 

2. לפעמים קל יותר (הפקתית) ליצור עיבוד קולנועי על תסריט קיים ולהפיק סרט שיש לו גירסה קודמת.

3. תרגום של רעיון טוב לקהל המקומי נדרש לעיתים בכדי לגשר על פערי תרבות, סגנון והומור.

4. ההפצה ההוליוודית היא חובקת עולם ולפיכך צפויה להניב רווח כלכלי גדול יותר מהפצה מקומית של סרט.
5. מרבית הקהל המקומי בארה״ב אינו מורגל בקריאת כתוביות תרגום בגוף הסרט, ומעדיף סרטים דוברי אנגלית על סרטים בשפה זרה.
6. תעשיית הקולנוע השתנתה מאוד במהלך הקורונה מבחינת הפצה, חברות הפקה ואולפנים שונים. כיום שירותי הזרמת התוכן מהווים פלטפורמה חלופית להפצה, ולעיתים משוחררים סרטים לשירותי הזרמת תוכן כגון אפל+, אמזון פריים, נטפליקס וכו׳ – כמעט במקביל להפצה בקולנוע. שירותי הזרמת התוכן מעורבים בהפקה וכפי שציינתי לעיל – לעיתים קל יותר להפיק גירסה חדשה לסרט קיים. 

אך כאמור, לא מדובר בתופעה שקרתה לאחרונה, וגם לא מדובר בז׳אנר מסויים.

בכדי ליצור גירסה של סרט קיים יש לרכוש את הזכויות מהיוצר המקורי, ואז ניתן לבצע שינויים בתסריט המקורי. לרוב שינויים אלה מותאמים לקהל המקומי, או לחילופין מבוצעים בכדי להכניס חתימה אישית של יוצר מסוים.

דוגמאות קלאסיות בקולנוע

להלן דוגמאות למספר קלאסיקות מוכרות לכל חובב קולנוע, שלא כולם מודעים להיותן מבוססות על סרט זר –

חמים וטעים (1959) – הקומדיה הקלאסית של בילי וויילדר מבוססת על תסריט לסרט צרפתי מ-1935, שנעשתה לו גירסה נוספת גם בגרמניה ב-1951. בילי וויילדר הוסיף לגירסה שלו את עלילת המשנה של המאפיה הרודפת אחר צמד המוזיקאים בכדי ליצור ריגוש נוסף בהנעת העלילה. הליהוק של ג׳ק למון וטוני קרטיס בבגדי נשים לצד מרילין מונרו, יצר קסם נדיר על המסך. הסרט זכה להצלחה מסחררת בקופות, היה מועמד ואף זכה בפרסים מהגדולים והנחשבים ביותר, ונחשב עד היום לסרט קאלט שעדיין ממשיך להנפיק רווחים.

שבעת המופלאים (1960) – המערבון המפורסם מבוסס על ״שבעת הסמוראים״ היפני מ-1954, שהצליח לא פחות במקרה זה. בשני הסרטים כפר קטן נשדד באופן שיטתי על ידי כנופיית פורעי חוק. בכדי להפסיק זאת שוכרים זקני הכפר חבורת לוחמים שיגנו עליהם מהפשיטה הבאה – כל לוחם מסיבותיו האישיות. הסרט זכה בזמנו לביקורות מעורבות אך נחשב לקלאסיקה אמריקאית ברבות השנים, והבמאי ג׳ון סטרג׳ס קיבל את הפרס שהכי קיווה לו – אקירה קוראסווה (היוצר המקורי) שלח לו חרב סמוראים במתנה לאות הערכה על גרסתו. 

ב-2016 הופקה לסרט גירסה נוספת, בה אלמנה צעירה שוכרת חבורת אקדוחנים להגן על העיר מפני חבורת פורעים.

כובע צילנידר (1935) – הסרט המוזיקלי הקלאסי בכיכובם של פרד אסטר וג׳ינג׳ר רוג׳רס נעשה בהשראת שני סרטים קודמים, אחד הונגרי ואחר גרמני, ונכתב במיוחד עבור פרד וג׳ינג׳ר. פס הקול של אירווינג ברלין הפך מפורסם בפני עצמו, כשחלק גדול מהשירים הפכו לקלאסיקות. הסרט זכה להצלחה קופתית חסרת תקדים ולביקורות מהוללות וזכה בפרסים. הוא נחשב לקלאסיקה אמריקאית עד היום.

הדוור מצלצל פעמים (1946) – הסרט הוא פילם נואר המבוסס על רומן שהוסרט בשתי גירסאות קודמות, צרפתית ואיטלקית. הסרט עוסק ברומן של אישה נשואה המידרדר לרצח בכוונה תחילה של בעלה על ידי המאהב שלה, ובשיתוף פעולה מלא שלה. הוא גם עוקב אחר תוצאות המעשה שלהם בהמשך. הגירסה מ-1946 בכיכובם של לנה טרנר וג׳ון גרפילד, היתה הגירסה הראשונה בשפה האנגלית וזכתה להצלחה גדולה ולביקורות מהללות. הגירסה השניה -1981 בכיכובם של ג׳ק ניקולסון וג׳סיקה לאנג גרפה פחות שבחים אך הצליחה לקבל ביקורות אוהדות יותר בחלוף הזמן.

ויקטור/ויקטוריה (1982) – הסרט המוזיקלי בכיכובם של ג׳ולי אנדרוס ווג׳יימס גארנר, מבוסס על גירסה גרמנית מ-1933. התסריט האמריקאי פותח תוך חודש בלבד ולוהק במהירות. הסרט עוסק בזמרת סופרן הנמצאת במצב כלכלי בעייתי, ומתוך צירוף נסיבות הזוי נאלצת להתחזות לזמר סופרן ה״מחקה״ זמרות. היא זוכה להצלחה גדולה בתפקיד הגברי – אך כמובן שכך מסתבכים חייה האישיים. הסרט זכה לשבחים מרובים ומועמדויות רבות לפרסים ואף זכה באוסקר על פס הקול המוזיקלי. מאוחר יותר עובד הסרט למחזמר על הבמה.

צלילי המוזיקה (1965) – הדרמה המוזיקלית בכיכובם של ג׳ולי אנדרוס וכריסטופר פלאמר שהפכה לקאלט, מבוססת על גירסה גרמנית מ-1956 על משפחת וון טראפ המוזיקלית ומנוסתם מאוסטריה הנאצית לשווייץ. הסרט נחשב להצלחה קופתית מסחררת, היה מועמד לפרסים רבים, וזכה ב-5 אוסקרים, כולל לסרט הטוב יותר, לבמאי ולפס הקול. גם סרט זה זכה לעיבודים נוספים וגירסאות מומחזות על הבמה.

בעבור חופן דולרים (1964) – מערבון הקאלט של סרג׳ו ליאון בכיכובו של קלינט איסטווד, מבוסס באופן לא רשמי על ״יוג׳ימבו״ היפני מ-1961. המערבון הוא הראשון מטרילוגיית מערבוני הספגטי בכיכובו של ״הנווד ללא שם״, אותו גילם קלינט איטסווד. בעת יציאתו הוא זכה לביקורות מעורבות, אך ברבות הימים השתנתה ההערכה אליו והוא נחשב לקאלט עד היום.

מאחר והתסריט נעשה ללא זכויות מאקירה קוראסווה שיצר את ״יוג׳ימבו״, הדבר גרר תביעה של חברת ההפקה היפנית שבסופה נאלץ סרג׳ו ליאון להתפשר על אחוזים מרווחי הסרט.

גירסאות אמריקאיות נוספות שהצליחו

בשנות ה-80 וה-90 הופקו מספר סרטים שהפכו להצלחה קופתית מובהקת לתקופתם, ואיש לא הזכיר בזמנו את היותם מבוססים על גירסה זרה כלשהי. להלן מספר דוגמאות:

האישה באדום (1984) – הסרט מבוסס על סרט צרפתי מ-1976. ג׳ין ווילדר, ביים וכיכב בקומדיה זו, אודות איש עסקים נשוי ונסיונותיו הכושלים לפתח רומן עם אישה יפה שהוא רואה ברחוב ולאחר מכן פוגש במשרדו.

ניחוח אישה (1992) – הסרט נכתב על פי סרט איטלקי מ-1974. תלמיד קולג׳ חסר אמצעים לוקח עבודה כעוזרו של קולונול עיוור ונרגן, בעיצומה של שערוריה משמעתית בבית ספרו. בניגוד לכל הציפיות מתפתחת ביניהם מערכת יחסים חברית / אבהית.

שקרים אמיתיים (1994) – שובר הקופות בכיכובם של ארנולד שוורצנגר וג׳יימי לי קרטיס מבוסס על סרט צרפתי מ-1991. הסרט עוסק באיש משפחה המתקשה לתמרן בין חיי היומיום לעבודתו כסוכן חשאי. המצב מסתבך כאשר באמצע מבצע מול טרוריסטים מסוכנים אשתו מגלה את עיסוקו האמיתי. הסרט זכה להצלחה קופתית עצומה ולמועמדויות לפרסים.

12 קופים (1995) – הסרט נוצר בהשראת סרט צרפתי קצר מ-1962, ומציג אסיר הנשלח למשימה בעבר, בכדי לפענח את מקורו של וירוס שהשמיד את העולם. הסרט זכה להצלחה קופתית מרשימה ולביקורות מהללות ברובן. הוא הפך לסוג של סרט קאלט בזכות הבימוי של טרי גליאם והכיכוב של ברוס וויליס ומדלן סטו בתפקידים הראשיים.

כלוב הציפורים (1996) – הוא גירסה חדשה לסרט צרפתי/ איטלקי מ-1978 העוסק בזוג גאה המעמיד פני סטרייטים בכדי לפגוש את הוריה השמרניים של הארוסה של בנם. הוא זכה להצלחה קופתית אדירה ולמועמדויות רבות לפרסים.

הכישרון של מר ריפלי (1999) – המותחן הפסיכולוגי המבוסס על סרט צרפתי מ-1960, הצליח מאוד בקופות ואף גרף 5 מועמדויות לאוסקר. הוא עסק בסוג של גניבת זהות על ידי נער שאפתן ממעמד נמוך.

בשנים האחרונות ניתן להזכיר דוגמאות רבות מז׳אנר המתח והאימה המבוססות על סרטים זרים. ביניהן:

הצילצול (2002) – סרט אימה המבוסס על סרט יפני. הסרט עוסק בקלטת בה מאוחסנת רוחה הנקמנית של נערה, ומי שצופה בה מת כעבור שבוע באופן לא טבעי. הגירסה האמריקאית הצליחה במידה כזו שנעשו לה המשכונים. היא גם זכתה בפרסים וגם סללה את הדרך ליצירות נוספות בהשראת סרטי אימה יפנים או סיניים, כמו ״הטינה״ (2004), ״מים אפלים״ (2005), ״העין״ (2008) ועוד.

החוב (2010) – סרט מתח המבוסס על סרט ישראלי מ 2007 באותו שם. הסיפור עוסק ב3- סוכני מוסד, שפרשה מעברם כצוות שלכד פושע נאצי מפורסם, חוזרת להטריד אותם במפתיע 35 שנה מאוחר יותר. בגירסה הישראלית כיכבה גילה אלמגור כסוכנת המוסד והדמות הראשית. בגירסה האמריקאית כיכבה הלן מירן באותו תפקיד ופרטי העלילה נשארו נאמנים ברובם לגירסה המקורית. היא זכתה לתשבוחות ולהצלחה דומה לגירסה המקורית שלנו.

נערה עם קעקוע דרקון (2011) – מותחן זה נעשה בעקבות גירסה שוודית מוקדמת יותר (הראשונה מתוך טרילוגיה) והתסריט בוסס על ספר באותו שם. הגירסה האמריקאית בכיכבה של רוני מארה ודניאל קרייג זכתה להצלחה קופתית גדולה, לביקורות טובות ולפרסים נחשבים. 

דוגמאות נוספות שנעשו לאחרונה וזכו בפרסים נחשבים או מועמדויות נחשבות

כאמור, בשנים האחרונות מופקות גירסאות באנגלית לסרטים זרים רבים, חלקם זכו להצלחה מקומית בארצם ואפילו זכו להצלחה בהפצה בינלאומית, אך ההפצה ההוליוודית / של חברות הזרמת התוכן עדיין עולה על כולן. דוגמאות שונות בהקשר זה: 

הרוח במעטפת (2017) – מותחן עתידני זה מבוסס על סרט אנימציה יפני (ושניהם מבוססים על נובלה גרפית). הגירסה באנגלית בכיכובה של סקרלט ג׳והנסון נשארה נאמנה מאוד למראה ולפרטי הסרט המקורי. הסיפור עוקב אחר לוחמת מיוחדת בצוות מיוחד שמסכל טרור טכנולוגי, בעולם בו בני האדם נעזרים ב״שידרוגים״ רובוטיים בגופם. דמויות המשנה שמקיפות את הדמות הראשית הן של צוות בינלאומי מגוון. הסרט זכה להצלחה קופתית ולביקורות מעורבות (בעיקר בשל ההשוואה לסרט המקורי שנעשה באנימציה).

השתולים (2006) – מותחן פשע זה נוצר בעקבות גירסה סינית מוקדמת יותר. הוא מציג מלחמה של אירגוני פשע במשטרה כאשר הן בארגון הפשע והן במשטרה ישנו ״שתול״ מהצד השני. הסרט זכה להצלחה קופתית מסחררת, וזכה בשלל פרסים נחשקים, ביניהם 4 אוסקרים, כולל לסרט הטוב ביותר ולבמאי הטוב ביותר (מרטין סקורסזה).

קודה (2021) – הסרט שמבוסס על ״משפחת בלייה״ הצרפתי מ-2014, עוסק בילדה שומעת במשפחה של חרשים המנסה להגשים את כשרון השירה שלה במקביל לעזרה למשפחתה החרשת בחיי היומיום. בגירסה האמריקאית משפחתה עוסקת בדיג. הסרט הצליח מאוד וזכה בשלושה אוסקרים (כולל עבור הסרט הטוב ביותר). הוא הופץ בשירות הזרמת התוכן של אפל ולכן זכה לחשיפה גדולה גם במקביל לאקרנים.

איש ושמו אוטו (2022) – דרמה קומית עכשווית זו מבוססת על סרט שוודי מוקדם יותר. הסרט מציג את אוטו, אלמן נרגן ומדוכא שנמאס לו מחייו ללא אשתו אך נסיונות ההתאבדות שלו לא מצליחים. כשמשפחה חדשה עוברת בשכנות אליו, נוצרת מערכת יחסים מפתיעה בינו לבין השכנה חדת הלשון. הסרט בכיכובו של תום הנקס, זכה להצלחה קופתית וביקורתית ומועמד למספר פרסים נחשבים בטקסים הקרובים. 

לסיכום, למרות שמדובר ב״אותה הגברת בשפה אחרת״, ולמרות שבחרתי להזכיר כאן סרטים שהאדפטציה שלהם באנגלית הצליחה מאוד – לא תמיד הגירסה האנגלית מוצלחת מהגירסה הזרה או אפילו מוצדקת. בכדי להצדיק עיבוד קולנועי המבוסס על אותו סוג של יצירה, לא מספיק לבחור כוכבים מקומיים ולשנות מעט את הסיפור. ולמרות זאת, מתקבל הרושם שליצירות כאלו תמיד יוותר מקום בחברות ההפקה – בעיקר מהפן הכלכלי.

נותר רק לקוות שהן יצדיקו את הפקתן גם מהפן היצירתי.

🙂