צילום וידאו מבוסס על מספר נתון מראש של תמונות שהמצלמה לוכדת בשניה. תמונה בודדת קרויה ״פריים״, ולפיכך אחד הנתונים בהגדרות צילום הוידאו נקרא ״פריימים לשניה״, או FPS באנגלית ראשי תיבות של (Frames Per Second)

העין האנושית ״מתרגמת״ כל רצף תמונות במהירות של מעל 20 פריימים בשניה לתנועה רציפה, כך שהסטנדרט הצילומי עומד על 24 פריימים לשניה עבור פילם ואנימציה, 25 פריימים לשניה בשיטה האירופאית (הקרויה PAL ונהוגה גם בארץ), ו-29.97 פריימים לשניה בשיטה האמריקאית (הקרויה NTSC).

בכדי לקבל ״הילוך איטי״, צריך העורך ״למתוח״ את החומר המצולם לזמן ממושך יותר מזמן הצילום המקורי. למרות שמדובר בפעולה פשוטה ביותר בתוכנת העריכה, התוצאות יכולות להיות מגוונות ומתבססות על מספר נתונים:

•    מספר הפריימים לשניה בחומר המצולם

•    מהירות התנועה המקורית בחומר המצולם

•    מידת ה״מתיחה״ של משך החומר המצולם

 

ראשית, יש להביא בחשבון שחומר שצולם בשיטה האירופאית למשל, ועומד על 25 פריימים לשניה –
מרגע שימתח קצת מעבר למשך המקורי יעמוד על פחות מ-20 פריימים לשניה – עובדה שעשוייה לגרום לתנועה מקוטעת ולא חלקה
בהילוך האיטי. ההסבר פשוט:

אם ניקח לדוגמא מצב בו מתחנו שניה של צילום כזה פי שתיים – נקבל כעת שתי שניות בהילוך איטי,
אך מאחר ותוכנת העריכה לא יכולה ״להמציא״ פריימים חדשים – היא מכפילה את הקיימים – כך ש 25 הפריימים שהרכיבו את
השניה המצולמת מוכפלים ומחולקים לשניים עבור כל שניה מתוחה. למעשה התוצאה היא 12.5 פריימים מוכפלים לשניה של הילוך
איטי שכזה, ולכן הסיכוי להילוך איטי חלק ויפה תלוי בגורם נוסף שהוזכר לעיל – מהירות התנועה המקורית בחומר
המצולם.

אם השניה המצולמת מכילה תנועה של משהו שחוצה את הפריים במהירות – רוב הסיכויים שמתיחתה
פי שתיים תביא לתוצאה מקוטעת ומקרטעת, אך אם השניה המצולמת מכילה תנועה מועטה יחסית – נבחין פחות בהכפלה שכזו
וההילוך האיטי לא יקרטע במיוחד.

בנוסף, גם מידת המתיחה של חומר גלם שצולם במהירות סטנדרטית משפיעה על ההילוך האיטי. ככל
שנמתח יותר את החומר המצולם – יוותרו לתוכנה פחות פריימים מצולמים לשניה אחת והתוצאה תהיה מקוטעת ומובחנת יותר.

 

 

צילום וידאו איכותי הפך כיום למצרך ביתי זמין לכל כיס – מצלמות שונות, החל משוק מצלמות
האקשן נוסח Go-Pro,   דרך מצלמות מקצועיות או ביתיות
ועד לסמארטפונים חדשים – מאפשרות צילום וידאו ברזולוציות גבוהות עם כמות פריימים של עד פי 8 מהרגיל.

ההסבר פשוט – אם נניח שצילמנו ב 50 פריימים לשניה – כלומר פי שניים מהרגיל בשיטה האירופאית,
גם אם נמתח את החומר המצולם פי שניים – עדיין יוותרו לנו 25 פריימים עבור כל שניה מתוחה והתוכנה לא תאלץ להכפיל שום
דבר כדי ״למלא״ שניה של זמן. התוצאה תהיה הילוך איטי חלק יותר.

 

אז למה לא לצלם תמיד ביותר פריימים לשניה? מספר סיבות –

•    אין טעם להכפיל ולשלש את משקלו של חומר מצולם על כרטיס הזיכרון שלא
לצורך – נפחו של חומר שצולם במספר רב יותר מהרגיל של פריימים לשניה גבוה יותר.

•    עבודת עריכה לא מקצועית עם חומר שכזה עשויה לגרום לפורמט סופי של סרט
עם מספר גבוה מידי של פריימים לשניה – עובדה שעשוייה להקשות על הרצתו ברשת ובמחשבים מסויימים.

•    הילוך איטי מצריך לרוב הצדקה עלילתית ואינו מתאים לכל דבר.

 

 

בתוכנות עריכת וידאו מקצועיות קיימת אפשרות לבחור בין מספר שיטות לטיפול בהילוך איטי,. באופן זה,
גם אם בחומר הגלם המצולם אין מספיק פריימים לשניה – ניתן לבחור שיטה ש״תחליק״ את המעבר בין הפריימים המוכפלים, או
״תמרח״ את התנועה באופן חלק יותר – אך, כאמור, אפשרות זו קיימת רק בתוכנות מתקדמות וחסרה בתוכנות עריכה ביתיות.

אם כבר משתמשים בהילוך איטי – ניתן לבחור בין הילוך איטי שמתרחש כולו בקצב אחיד (למשל בחצי,
או רבע מהמהירות הרגילה) לבין שינוי מהירות הדרגתי (כך שמישהו מתחיל לנוע בקצב רגיל המתחלף בהילוך איטי, או מהיר תוך
כדי תנועתו). ההחלטה המתאימה תתקבל על ידי העורך, בהתאם למרכיב העלילתי אותו יש להדגיש. חשוב לציין שגם כאן מדובר
באפשרות עריכה מתקדמת יותר הקיימת בלעדית בתוכנות מיקצועיות יותר המאפשרות שינויים הדרגתיים.

על הסיבות העלילתיות לשימוש בהילוך איטי במאמר שיפורסם בקרוב, בינתיים, ראוי לציין את
הפיתוחים הטכנולוגיים החדשים המאפשרים לנו לשלב בין צילום בכמות גדולה יותר של פריימים לשניה, לבין שימוש באפקטים
מיוחדים.

אחד הרגעים המכוננים והמשפיעים ביותר על ההילוך האיטי, שאנו רגילים לראות כיום, התרחש
ב-1999, כשהסרט הראשון בטרילוגיית ״המטריקס״ יצא לאקרנים. בכדי להמחיש את כוחותיו המיוחדים של גיבור הסרט, המסוגל
לנוע במהירות הגבוהה ממהירות קליע, המציאו היוצרים את המושג שנודע מאז בשם Bullet-Time. הקטע
האמור מצולם לא רק בכמות גדולה מאוד של פריימים לשניה אלא בשילוב עם צילום על מסך ירוק, דרך כמות גדולה של מצלמות
המקיפות את הגיבור ומצלמות אותו בו זמנית. את החומר שהתקבל תיזמנה תוכנה ממוחשבת, כך שבזמן ה״מתיחה״ של משך הזמן
המצולם, כל פריים או שניים נלקח בסדר עוקב מהמצלמה הבאה מקשת המצלמות שהקיפו את הגיבור. כך נוצר אפקט של ״ריחוף״
מסביב לגיבור תוך כדי שהוא נע בהילוך איטי במיוחד ובשילוב אפקטים מיוחדים שולב הגיבור לתוך רקע שונה מהחדר הירוק ובד
בבד התעופפו סביבו קליעים ממוחשבים.

 

להלן קישור
לסרטון שמדגים את האפקט שנראה פעמים אינספור מאז, החל מסרטים, דרך סדרות ועד לפרסומות.

 

למרות שלכאורה מדובר באפקט שלא ניתן להשיג ללא ציוד מיוחד, כבר נראו אילתורים יפים גם בהקשר זה:

כאמור, צילום בכמות פריימים לשניה של עד פי 8 מהרגיל מתאפשר כיום ברזולוציות גבוהות במצלמות אקשן (שלא נחשבות יקרות בשוק הצילום הנוכחי). לפיכך ניתן לבנות קשתות שונות לחיבור שורת מצלמות אקשן (כגון Go Pro), ולהשיג אפקט Bullet-Time בעלות סבירה.

 

להלן הדגמות:

 

 

ניסיון מוצלח נוסף מציג חיבור מצלמתGo Pro  לחוטי ניילון ולכנף ששמרה עליה מאוזנת, וסיבובה סביב הראש. להלן התוצאה:

 

 

בהמשך לניסיון הנ״ל הורכבו מיני מתקנים מסתובבים (החל מגלגל אופניים בודד, שמשכיבים על הצד ומחברים אליו את המצלמה, וכלה במוט שבקצהו המצלמה המסתובב מציר כלשהו) שאפשרו השגת אפקט ״Bullet-Time לעניים״ בזכות כמות הפריימים הגדולה לשניה שמספקת המצלמה.

הילוך איטי מתאפשר כיום טכנית בקלות רבה – ומכאן כבר ניתן לפתח את השימושים בו כיד הדימיון.