היסטוריה

סרטים דוקומנטריים נחשבים כיום לקטגוריה פופולרית ונגישה. ישנם ערוצי דוקו בטלויזיה ובשירותי הזרמת התוכן, וישנן תתי־קטגוריות רבות ומגוונות בז׳אנר הזה. כך ניתן להתמקד במגוון עצום של נושאים בהשקעה כספית פחותה, וכזו שלעיתים ממומנת על ידי גופים עצמאים וחברות הפקה קטנות. כיום יוצאים סרטי דוקו בכל אורך, חדשות לבקרים, וסדרות דוקו שונות ומגוונות עושות דרכן למיינסטרים וזוכות להצלחה רבה.

האבולוציה של הז׳אנר הושפעה רבות מפיתוחים טכנולוגיים ושינויים חברתיים, כי הוא קיים  מראשית ימי הקולנוע. בראשיתו, התחלק ז׳אנר הדוקו בעיקר בין תעודה רפלקטיבית לאמנותית. סרטים כמו ״איש עם מצלמת קולנוע״ (1929) נעו בין תיעוד אמיתי של חיי היומיום ברוסיה, לבין פילוסופיה אישית של היוצר. 

במקביל להתפתחות הקולנוע העלילתי, בסרטי דוקו הושם דגש אישי יותר, ולעיתים הם נוצלו למטרת תעמולה בכסות של דוקו, כמו למשל בסרט מעורר הפולמוס ״ניצחון הרצון״ (1935) שהוזמן על ידי אדולף היטלר בכדי לתעד את המפלגה הנאצית, או בסרט ״לקרוא למר סמית״ (1943) שהציג זוית אנטי-נאצית ופציפיסטית. למרות שסרטים אלה מוצגים מנקודת מבט מאוד מובחנת, עדיין הושם דגש אמנותי רב על הצילום והעריכה עצמה.

פיתוחים טכנולוגים והשפעתם

המהפכה הראשונה בז׳אנר החלה בין שנות ה-50 לשנות ה-70 של המאה הקודמת, כשציוד הצילום, התאורה, והקלטת הסאונד השתפרו משמעותית ואיפשרו יצירה של סרטים איכותיים עם צוות מצומצם, ללא תלות באולפנים או במיקום סגור ובעלויות מופחתות משמעותית בשל כך. ״הגל החדש״ הצרפתי היווה חלק גדול משינוי גישה יצירתי זה. סרטים מפורסמים שניתן להזכיר בהקשר זה הם ״אל תביט לאחור״ (1967) שתיעד את הופעתו של בוב דילן באנגליה, ו״גנים אפורים״ (1975) שהציג את תנאי חייהן של אם וביתה המקורבות לג׳קי או וחיות בבידוד באחוזה מתפוררת באיסט האמפטון.

בתקופה זו נולדו תתי־ז׳אנרים רבים לקולנוע הדוקומנטרי, כאלה שעסקו בנושאים פוליטיים, שסיקרו מוזיקה או אישים מפורסמים, וכאלה שסיפקו מידע או שימשו ככלי חינוכי-לימודי.

המהפכה השניה בז׳אנר החלה בשנות ה-90, כאשר יצירות דוקומנטריות החלו לזכות להצלחה מסחררת גם בקולנוע וגם בטלויזיה. עידן ה-HD כבש את התחום, וכך יצירות דוקומנטריות כמו ״פרנהייט 9/11״ (2004) או ״מצעד הפינגווינים״ (2005) הוצגו בקולנוע, זכו בפרסים, ולאחר נרכשו לתפוצה רחבה ברשתות טלויזיה ברחבי העולם, ובכך פתחו דלתות ליוצרים עצמאים רבים שביקשו לספר סיפור מנקודת מבט אישית כלשהי.

המהפכה השלישית חלה בעקבות שירותי הזרמת התוכן (וצברה תאוצה גדולה בתקופת הקורונה), שהנגישו את הז׳אנר לקהל הרחב, ואיפשרו לכמות גדולה מאוד של תתי ז׳אנר ללכוד את דמיון הצופים.

תתי־ז׳אנר בולטים בדוקומנטרי

כשבוחנים תתי־הז׳אנרים בתחום הדוקומנטרי בשנים האחרונות, ניתן לכמת את רמת ההצלחה שלהם בהתאם לאחוזי צפיה / כמות הורדות, בעיקר כי כיום תחום הדוקו משגשג דווקא בצפיה הביתית – הרבה יותר מאשר בקולנוע (ולא כל דוקו מיועד לקולנוע מלכתחילה).

בשוק האמריקאי (ובגדול גם בשאר העולם), ״פשע אמיתי״ הוא תת־הז׳אנר הדוקומנטרי הכי פופולרי לצפיה. לכן בגרף הבא, מיוצגות קטגוריות נוספות ביחס ישיר לז׳אנר זה, ואלה הן בסדר יורד מהפופולרי ביותר ואילך: 

״פשע אמיתי״, ״מדע״, ״היסטוריה״, ״חברה״, ״טבע״, ״ספורט״.

רובם הגדול של התכנים נגיש גם לנו, ומאחר והשוק הבידורי רווי מאוד בדוקומנטרי, בחרתי להזכיר רק דוגמאות מעטות מכל ז׳אנר.

פשע אמיתי

הג׳ינקס היא סדרת פשע אמיתי שעלתה ב-2014 ולאחרונה עלתה עונה נוספת (מיותרת בהחלט) כעשור מאוחר יותר, והיא עוקבת אחר רוברט דורסט, יורש נדל״ן ששלושה מקרי רצח נקשרו לשמו.

המדרגות -סדרה שהחלה ב-2004 ונוספו לה פרקים בהמשך ב-2013 וב-2018, אודות סופר בשם מייקל פיטרסון שהורשע ברצח אשתו שנפלה (לכאורה) במדרגות ביתם.

הממציאה – דם והונאה בעמק הסיליקון הוא סרט  מ-2019 אודות אליזבת׳ הולמס, שהתעשרה מהמצאה רפואית שהתגלתה מאוחר יותר כהונאה גדולה.

הנה הקדימון:

מדע

מכסחי המיתוסים היא סדרה דוקומנטרית בה חבורת אנשי פעלולים ״מפצחת״ בעזרת ניסויים מדעיים מיני מיתוסים אורבניים, וכאלה שלקוחים מהתרבות הפופולרית.

אמת מטרידה הוא סרט זוכה פרסים אודות שינויי האקלים וההתחממות הגלובלית, ומככב בו אל גור, שעסק רבות בהבאת הנושא לידיעת הציבור הרחב והגופים הגלובליים שעשויים להביא לשינוי.

אישים והיסטוריה

קראמב הוא סרט דוקומנטרי אודות רוברט קראמב, אמן הנובלה הגרפית, ומשפחתו ההזויה.

אפולו 11 הוא סרט המציג את ההכנות והמסע שהוביל לנחיתה הראשונה של האדם על הירח.

חברה

באולינג לקולומביין הוא סרט זוכה פרסים אודות חוקי הנשק שהובילו למקרי טבח כגון זה שקרה בתיכון קולומביין בארה״ב ב-1999.

Dig! הוא סרט אודות היריבות והקרבה בין שתי להקות פאנק רוק אמריקאיות.

איש על חבל הוא סרט אודות פיליפ פטיט, שהלך על חבל בין שני מגדלי התאומים ב-1974 ולאחר מכן נכלא ונלקח להסתכלות.

הנה הקדימון:

ספורט

לנשום עמוק הוא סרט על צלילה חופשית כספורט המותח גבולות פיזיים, נפשיים, פחדים וחיפוש עצמי.

סולו חופשי הוא סרט העוקב אחר אלכס הונולד בהכנותיו המפרכות לטיפוס על הר ״אל קפיטן״ ביוסמיטי ללא כל אמצעי מיגון או חבלים ובאופן עצמאי.

הנה קדימון:

טבע

עולם מופלא היא סדרה של דיויד אטנבורו, המתעדת בקרבה חסרת תקדים חיי בר מסביב לעולם, כשכל פרק מתמקד בבית גידול אחר בכדור הארץ (מדבריות, אוקיינוסים, יערות וכו׳).

גריזלי מן הוא סרט אודות טימותי טרדוול, שחי עם דובי גריזלי באלסקה במשך 13 קייצים רצופים, עד שמצא את מותו יחד עם חברתו בין אותם דובים.

מורתי התמנונית הוא סרט העוקב אחר מערכת יחסים נדירה בין צלם ימי לתמנונית, שבהדרגה מכניסה אותו לתוך עולמה.

הנה קדימון:

חלק מהדוגמאות שציינתי מתאימות ליותר מתת־ז׳אנר אחד של דוקומנטרי, אבל ישנם כיום סיפורים מגוונים שקיבלו חשיפה גבוהה מבלי להשתייך בהכרח לתת־ז׳אנר מסויים, ולכן אציין מספר דוגמאות נוספות:

שלושה זרים זהים הוא סרט על שלושה בחורים מאומצים המגלים שהם שלישיה שהופרדה ונמסרה לאימוץ לאחר הלידה, אך בחיפוש אחר הסיבה לכך – הסיפור מקבל תפנית מטרידה.

מחפשים את שוגרמן מציג בחור מדרום אפריקה המתחקה אחר עקבותיו של כוכב רוק נערץ משנות ה־70 שנעלם או הצית עצמו על הבמה (לכאורה).

יונייטד סקייטס הוא סרט אודות תופעה חברתית / תרבותית בארה״ב בה גלגיליות הפכו לבילוי משפחתי / חברתי קבוע בקהילות מסוימות, שכעת נלחמות לשמר את אולמות ההחלקה באזורם. הנה הקדימון:

stackers הוא סרט המציג את העולם התחרותי בטירוף של ערימת כוסות במהירות הסילון. נשמע מוזר אבל מדובר בספורט שתפס תאוצה עולמית.

הספיד-קיוברים הוא סרט אודות יחסי החברות האמיצים של מתחרים בפתרון הקוביה ההונגרית תוך שניות. הוא עוקב אחר אלופים עולמיים המתחרים ביניהם בטורנירים בינלאומיים, ובמיוחד אחר פליקס, האלוף הנוכחי ומקס, הטוען לכתר – בחור על הספקטרום האוטיסטי. הנה הקדימון:

החילוץ עוקב אחר הדרמה שריתקה את העולם ב-2018, כשמדריך ושנים עשר ילדים חולצו ממערה שהוצפה במים בתאילנד, כנגד כל הסיכויים. 

להפוך ליפני הוא סרט מרתק המתעד ילדי כיתה א׳ וילדי כיתה ו׳ בבית ספר יסודי ביפן במהלך הקורונה.

שינויים חברתיים והשפעה תרבותית

בעידן הנוכחי בו לכל אדם יש מצלמה בכיס וכולם מזדרזים לתעד ולשתף את יום-יומם ברשתות החברתיות, לעיתים המקורות לחומרים דוקומנטריים יכולים להיות ספונטניים במיוחד. הדבר בולט במיוחד כשמצלמה אישית, או מצלמה במקום ציבורי כמו קניון או מסעדה, מתעדת אירוע יומיומי שהופך למשהו אחר. שימוש בחומרים כאלה מציג לצופה משהו מקורי ומציאותי שקל להתחבר אליו (גם אם לעיתים לא קל לצפות בו).

NOVA# שהוקרן לאחרונה, הוא דוגמא כזו. למי שלא צפה, זהו רשומון המורכב מאסופה של סרטים שצילמו משתתפי מסיבת הטבע נובה בעצמם, לפני, תוך כדי, ולאחר אירועי הטבח בשביעי לאוקטובר 2023. סרטים שכאלה לא היו יכולים להתקיים ללא השינוי החברתי שעבר העולם המערבי, בו חומרים ספונטניים מטלפון נייד נחשבים איכותיים מספיק עד שהפכו לקבילים עבור יצירות וידאו.

בפן התרבותי, שימוש בחומרים שכאלה כבסיס לסרט דוקומנטרי, הופך את הסרט (לפעמים) לחף מעמדה כלשהי – וככזה הוא משחרר את הצופה ממניפולציות ופרשנויות ומאפשר לו להתחבר אליו ברמה אנושית. בנוסף, לקיומם של סרטים כאלה ישנה השפעה על יוצרי דוקו נוספים, שנמנעים מלהציג נקודת מבט אישית שלהם ומשאירים לצופה חווית צפיה נקייה יותר.

דוגמא לכך ניתן לראות בסרט ״איפה תלכי״, דוקו חדש מהניילונים שעוקב אחר ג׳זל ורינה שפונו משדרות לתל אביב לאחר השבעה באוקטובר, והוא מהווה פנינה קטנה מרגשת ואנושית – בעיקר מכיוון שאינו מתערב ואינו מפרש לצופה את חוויות היומיום האישיות שלהן במצב מורכב זה. הנה הקדימון:

לסיכום, יש משהו משוחרר בז׳אנר הדוקו על כל תתי התפצלויותיו. הקלות הנוכחית להפיק סרט שכזה ללא התלות בחברות הפקה גדולות ובתקציבי ענק, מאפשרת הן ליוצרים והן לצופים ליהנות מיצירות מגוונות לכל גיל וטעם, ובכל דרך צפיה עכשווית. כך הפך ז׳אנר שתחילתו בפינה החינוכית והטרחנית לעיתים – למיינסטרים.

ואם עוד לא גיליתם אותו – בהחלט הגיע הזמן 🙂