יומיים חיפשתי מנת גירוס על אגיסטרי. על רצועת החוף המטוילת לא נמצאה אחת כזו. הכוכבים הם ציזיקי, סופלקי ומוסאקה. את מנת הדגל התורכי, שווארמה, ככל הנראה מעדיפים להצניע באי הקטן. ביומי השלישי, כשהרעב קרקר במעט, החלטתי ללכת ברחובות הצדדיים, אלו שאין בהם תיירים והשמש קופחת פדחות הלניות בלבד. יאסו הלאס! נמצאה המנה המדוברת, אמנם רק מבקר נמוך, אך בכל זאת הדבר האמיתי. שכבות בשר ורצועות בצל מעולפות, חת'כת עגבנייה ומלפפון, עליהם ציזיקי יווני, 40% שומן או משהו כזה, כל אלו טובעים בפיתה אפויה ומטוגנת קלות. רעב של יומיים בא על סיומו. מנת קינוח מושלמת להתקף בולמיה.‬

צהריים באקרופוליס, השמש קופחת והראש מקבל בום ארכיאולוגי, תיאטרון דיוניסוס, האודיאון של אטיקוס והנה אנו מול הפרופילאה. המון אדם עולה בגרם המדרגות, מצלם ללא הרף, מקפיא שכבה דקה של היסטוריה, רגע אחד בים של אלפי שנים. מול המעבר נגלה הפרתנון, חף מפיגומי מלינה, מרקורי מעלה אותך אליו. הרמס מנגח בי קלות, מזכיר לי לכתוב על החוויה. הנה אני כאן. מקיף
את המבנים, נושם את אתונה ממעוף ציפור, גומא את האבנים, מנשק את השמים בעיר העליונה.

בירידה מן האולימפוס אנו מדדים עקב בצד אגודל, מביטים לקצה בוהן
שלא ליפול, מגרדים פטינה דקה משיש קררה שמרצף את המתחם. דוכני
פיצוחים על רחוב דיוניסיו אריאופאגיטו (Dionysiou Areopagitou) ומיני מזכרות לתיירים. צל. בקבוק מים קרים. מנוחה. מלמעלה האקרופוליס חוזרת להשקיף עליך, נגעת באבן, היית שם. תחנה הבאה המוזיאון.

בחירתו של טשומי מנוגדת ליצירתם של פריקלס ופדיאס. עבודתו נותנת מקום של כבוד לעבר. רצפת זכוכית חושפת שכבות של היסטוריה, שקיפות על אלפי שנים, למטה למעלה. בקצה הכניסה גרם מדרגות בטון, טשומי מרמז בואה של ניקה, אולי אפרודיטה תעלה מולנו? לא. פה זה אתונה, מקום מקדשה של אתנה, מולנו הפרתנון הקדום, הראשוני, לידת ההלניות. פסלים צבועים חיוך ארכאי, שוורים ואריות, נחש פתלתל, מקושקש. עולם ישן במוזיאון חדש. הרצפה שיש לבן. פסלי העיר העילית משקיפים בך, קורוס(ים) וקורה(ות) בוחנים אותך, עומדים בינות סטואה מבטון מוחלק. שיר הלל לקלאסיקה, מלאכת מחשבתם של פסלים ויוצרים בעלי שאר רוח‭.‬

טשומי מוליך אותך מן החוץ, מן הכאוס הדה־קונסטרוקטיבי, מן החד, הקר, המנוכר אל תוך מבנה סדור, רך וחם. טשומי מוביל אותך במשעול, אנחנו בתהלוכה, עולים אט אט אל האקרופוליס, מגיעים לפרתנון, השמש נגלית מכל עבר, אורה ממיס לב, הדרה של אתונה נראה מכל עבר‭.‬

 

ניכר כי עבודתו של טשומי לא רק שחיברה רק בין הישן לחדש אלא עוררה בשניהם חיים ופעילות. זו בעצם הגשמת תורתו של ברנרד טשומי על רגל אחת: "בלי התרחשות אין אדריכלות", רו"ל, לגולם אין תפקיד אלא אם כן משתמשים בו. נהירת ההמונים לאקרופוליס ולמוזיאון יוצרת תנועה ושימוש באתרים אלו וביניהם. מספר שנים לאחר חנוכת המוזיאון ב-2009, הפכה שכונת העוני שסביבו לשכונת יוקרה והפכה לאחת הנחשבות כיום באתונה. ללמדנו על שינוי שמבנה אחד יכול להביא ועל כוחו לשנות צביון של שכונה או עיר. תקופות שונות בנו באתונה שכבות שכבות, והיא בצל שיש לקלף, האקרופוליס מעליה עדיין מסמן אותה למרחוק, בוהק לבן מנוקד עצים ירוקי עד, כציזיקי במנת סופלקי‭.‬

טשומי מקלף מעט מן השכבות הללו ומצליח להעבירן במתכונת נקייה וברורה, חפה מעיטור או חנפנות לקהל. ניכר כי השפעת הסגנון הדורי על הפרתנון השפיעה גם על עבודתו של האדריכל המודרני– יש רק את מה שצריך, שכבות של ממצאים ארכיאולוגיים, רצועות של היסטוריה, מבט לישן, לחדש ומעל כולם בכניסה/יציאה, משקיף חת'כת ינשוף אפור, סימלה של העיר. רק שלא יהפכו אותו לגירוס. אז הוסיפו נקודת ביקור חובה באתונה, מוזיאון האקרופוליס.
שלכם
יוסי קאלו – תכנון ועיצוב פנים
yosikalo.weebly.com

הקוריאטידות המקוריות קיבלו מקום של כבוד