לפעמים בוחר היוצר ״לשבור את הקיר הרביעי״, ואז במהלך היצירה, השחקן פונה פתאום לקהל ישירות – כאילו הוא מודע לקיומו ומודע לכך שצופים בו. דרכים נוספות ״לשבור את הקיר הרביעי״ הן התייחסות מפורשת של הדמות אל העולם העלילתי בו היא נמצאת כאל סיפור בידיוני, או התייחסות לדמויות אחרות כאל דמויות בידיוניות.

כקהל, אנו מופתעים מחדש בכל פעם שנשבר הקיר הרביעי, מאחר ותמיד מדובר בשבירה של מוסכמות ושל ציפיותנו מהמדיום. פעולה זו מסבה את תשומת ליבנו לסיבה בעקבותיה הדמות שוברת את הקיר הרביעי, וגורמת לנו לחשוב מחדש על העלילה והדמויות, או לאמץ נקודת מבט כלשהי. כשגבול זה נחצה זוהי דרך טובה להפנות את תשומת הלב לאפקט קומי או דרמטי בעלילה.

היסטורית, המוסכמה של ״הקיר הרביעי״ היא חלק מ״השעיית חוסר האמון״ – המוסכמה הקיימת בין הצופה לעלילה הבדיונית, המאפשרת לצופה ליהנות מהנרטיב ולדמיין שמדובר במציאות חלופית.

״שבירת הקיר הרביעי״ קיימת במדיומים שונים – תיאטרון, קולנוע, טלויזיה, ספרים, ואפילו משחקי מחשב. היא חוצת ז׳אנרים ומשרתת עלילות מסוגים מגוונים –

החל מסרטים מצויירים בהם באגס באני פונה לצופים בציניות פעמים רבות, וכלה בסדרות נושכניות למבוגרים כמו ״פליבאג״, בה הגיבורה פונה אל הצופים כדי לחוות דעה או לשתף במחשבה אקראית על אירועי היומיום שלה (הרחבה בהמשך). 

בהצגות ילדים ופנטומימה, שבירת הקיר הרביעי היא מצב נפוץ, בו האמן פונה לעזרה מהקהל או גורם לו לשתף פעולה. בעולם המבוגרים מדובר בפעולה מחושבת שאמורה לשרת את העלילה. לעיתים מדובר ברגע בודד בו הדמות מביטה ישירות למצלמה ומתקשרת עם הקהל ללא מילים. לעיתים מדובר במשפט מכוון אל הקהל, ולעיתים זו פעולה שחוזרת כוחלק מהנרטיב.

הנה דוגמא מסרטון קלאסי של באגס באני בו הוא שובר את הקיר הרביעי:

סיבות לשבירת הקיר הרביעי

כששבירת הקיר הרביעי נעשית בכישרון – מדובר בכלי תסריטאי עוצמתי שמוסיף כוח לדמויות ועשוי להבליט את העלילה. אלה הסיבות הראשיות לשימוש בכלי זה:

• אפקט דרמטי או קומי – כאשר דמות כלשהי מתנתקת במודע מהמרחב העלילתי שלה כדי ליצור קשר עם הצופה, היא מפנה את תשומת ליבו לפעולה שהיא עשתה או תעשה מייד – לרוב ללא מודעות של שאר הדמויות בסיפור. בכך היא הופכת לדמות שפועלת במרחב העלילתי תוך כדי מודעות לפעולות הדרמטיות כפי שהן נתפסות על ידי הצופה – וזה מעניק לה כוח, ומעניק הצדקה דרמטית לפעולותיה.
• לערב את הקהל ולהפוך אותו לחלק מהסיפור – כאשר דמות שוברת את הקיר הרביעי, היא יוצרת קשר ישיר עם הצופה ובכך הופכת אותו לאיש סודה שלוקח חלק בסיפור. מרגע שזה קורה, הצופה מרגיש שיש לו חלק פעיל ומושקע יותר בהמשך העלילה.
• יצירת אינטימיות – כששבירת הקיר הרביעי מתבצעת במרומז, למשל על ידי הבעת פנים ישירה למצלמה, הדבר משול למעין ״קריצה״ לעבר הצופה, פעולה היוצרת קירבה וחיבור אל הדמות.
  
• העברת מידע – לעיתים שבירת הקיר הרביעי מתבצעת כדי להעביר לצופה מידע שאינו בהכרח מופיע במפורש בעלילה. מידע זה עשוי להעניק משמעות נוספת לפעולות הדמות והתפתחות העלילה.
• להדגיש שמדובר בסיפור ״בידיוני״ – לעיתים השימוש בשבירת הקיר הרביעי אמור להדגיש דווקא את העולם המלאכותי של העלילה ובכך לגרום לצופה להעריך את המדיום עצמו.

דוגמאות מהמסך הקטן

בז׳אנר הקומדיה, השימוש בשבירת הקיר הרביעי נפוץ ומקובל – שכן פעולה זו מוסיפה כוח למצב הקומי ומאפשרת לערב את הצופה במתרחש.

דמות המספר הנוכח בסיפור היא כלי קומי נפוץ, בו דמות או מספר דמויות שוברות את הקיר הרביעי בפניה אל הצופה שמחוץ לעלילה, ובמודעות מוחלטת לעולם שמחוץ לעלילה.

בהקשר זה ניתן להזכיר את ״הקרקס המעופף של מונטי פייתון״, בו בקטעים רבים הדמויות שוברות את הקיר הרביעי ומחזקות את האלמנטים האבסורדים והקומיים בעלילה. בחרתי להראות פה את הסצינה על הבדיחה הכי מצחיקה בעולם שגורמת לשומעיה למות מצחוק:

בסדרות קלילות לנוער כמו ב״הצילצול הגואל״ דמות ראשית מסכמת את תקציר הדברים בתחילת כל פרק ומכניסה את הצופה לעולמה. למעשה, דמות זו משתמשת ביכולתה לשבור את הקיר הרביעי כדי ״לעצור״ רגעי מפתח בעלילה שלה כשלא נוח לה, ולהיוועץ בנו הצופים. 

גם ״הנסיך מבל אייר״, ״בלשים בלילה״ ו״מלקולם באמצע״ הן דוגמאות לסדרות ששבירת הקיר הרביעי פתחה צוהר לעולמן של הדמויות הראשיות וליצירת קירבה אליהן.

מלקולם דיבר אלינו כדי להסביר לנו מה חווה ילד ממשפחה במצב כלכלי בעייתי בחיי היומיום שלו והכניס אותנו לעולמו, וללא הערות מסוג זה של הדמויות על מה שהן חוות – כנראה שהיינו פחות מתחברים לסיפורן.  

אך כפי שציינתי, השימוש בכלי תסריטאי זה קיים בשלל ז׳אנרים מלבד קומדיה.

ב״פליבאג״, הדמות הראשית פונה אל הקהל לאורך כל הסדרה בכנות ובקירבה, ובכך היא מאפשרת לעצמה להמשיך לשמור על ריחוק עם מרבית הדמויות בעלילה לכל אורכה, כטקטיקה להגן על עצמה משברון לב. סדרה זו בולטת במיוחד בכמות הדרכים השונות והגאוניות בהן היא שוברת את הקיר הרביעי, בהן סצינה בה דמות אחרת שמה לב לכך שהיא ״נעלמת״ לרגע כשהיא פונה אלינו הצופים, או היא מתבלבלת בין מה שהיא אומרת לנו ומה שהיא אומרת לדמות לצידה. בחרתי להציג סצינה מבריקה שממחישה את מה שעובר בראשה ברגע מסויים ביומיום, שניות לפני שהיא פונה למצלמה ומסבירה לצופה מה היא חווה:

ב״בית הקלפים״ הדמויות הופכות את הצופה לאיש סודן בעל כורחו, ומאחר ומדובר בסדרת דרמה עם אלמנטים מותחים, ובדמויות שפועלות מחוץ לגבולות המוסר – הפניה לצופה מערבת אותו במעשיהן, מוסיפה למתח ומעניקה חיזוק דרמטי לעלילה.

ב״ג׳נטלמן ג׳ק״ הדמות הראשית מביטה מספר פעמים ישירות למצלמה ומרימה גבות, או משתמשת בהבעת פנים כדי ״לחלוק״ עם הצופה את דעתה המרומזת על המתרחש, באופן  שאינו גלוי לשאר הדמויות. מאחר והסדרה מבוססת על דמות אמיתית, זו גם פעולה של התרסה שמתאימה במיוחד לסיפור חייה של הדמות הראשית. הנה דוגמא:

* חשוב לציין שלא כל פנייה של הדמויות אל המצלמה נחשבת כשבירה של הקיר הרביעי – בסדרות כמו ״המשרד״, ״משפחה מודרנית״, או ״אבוט אלמנטרי״ הדמויות לא באמת פונות אל הקהל אלא כביכול מתראיינות לסרט דוקומנטרי ולכן אין שבירה של הקיר הרביעי. ניתן לשייך סדרות אלה לז׳אנר המוקומנטרי שמכניס פרודיה על סרטים דוקומנטרים לעלילה.

דוגמאות מהמסך הגדול

גם בקולנוע שבירת הקיר הרביעי מתרחשת בשלל ז׳אנרים.

בקומדיה, אוליבר הארדי, מצמד הקומיקאים הקלאסי ״לורל והארדי״, שבר פעמים רבות את הקיר הרביעי, כמו גם ״האחים מרקס״, מל ברוקס וג׳רי לואיס.

בסרט ״Spaceballs״, מל ברוקס הפנה את הצופה למוצרים הנלווים של הסרט תוך כדי הסרט, וכך גם לעג לתעשיה הצרכנית מאחורי שוברי קופות כמו ״מלחמת הכוכבים״, וגם הגניב פרסומות על סרטים נוספים שיצר בעצמו.

הסרט ״שמתי ברז למורה״ מפורסם בשבירת הקיר הרביעי, ולמעשה, עולמו של הגיבור בגיל העשרה מודגש בשובבות בעיקר בזכות הפניות הישירות שלו למצלמה בכדי להסביר את הלכי רוחו בעודו מבריז מבית הספר.

וודי אלן אוהב מאוד לשבור את הקיר הרביעי בסרטיו ובכך להוסיף אלמנט קומי למתרחש בעלילה. לעיתים קרובות הדמות הראשית פונה אל הצופה ישירות ומחווה דעה צינית על המתרחש, ומידי פעם היא גם המספר שקטעי הקריינות שלו נשמעים לאורך העלילה.

דוגמאות חביבות עלי הן מ״אהבה ומוות״, בו הדמות הראשית היא גם המספר בעלילה המעיר הערות למצלמה, ומ״הרומן שלי עם אנני״ בו הדמות משוחחת עם הקהל על תפישותיה לגבי מערכות יחסים ורומנטיקה. הנה סצינה מבריקה מהסרט, בה הגיבור עוזב תור בקולנוע כדי לפנות לצופים ולחוות דעתו על אדם מעצבן שעומד מאחוריו, וכשהאדם מוחה על כך הוא אף מביא דמות אמיתית כדי לחזק את טענתו (ובכך מגשים פנטזיה אנושית אוניברסלית על האפשרות לשלוט בסיטואציה):

שבירה של הקיר הרביעי מסוג אחר, מתרחשת בסרט ״שושנת קהיר הסגולה״ בו הדמות יוצאת מהמסך בתוך הסרט עצמו ומבקרת את העולם הבידיוני בו היא עצמה מככבת.

כך גם ב״אחרון גיבורי הפעולה״, הדמות שנזרקת אל מחוץ לעולם הבידיוני בו היא מככבת חווה את ״העולם המציאותי״ בטרם היא בוחרת לחזור למציאות הבידיונית. בשתי דוגמאות אלו שבירת הקיר היא למעשה קו עלילתי בפני עצמו ובכך הן חריגות.

הנה הסצינה מ״שושנת קהיר הסגולה“ בה הדמות עוזבת את המסך כדי לדבר עם צופה בקהל:

בסרט ״אני, טוניה״, הדמות הראשית טוניה מצטדקת מול קהל הצופים ובכך מציגה את נקודת מבטה על האירועים האמיתיים שלגביהם יתכן שהצופה מגיע עם שיפוט מוקדם (מאחר ומדובר בסיפור אמיתי על דמות בשר ודם). כשמדובר בסיפורים אמיתיים המהלך חכם במיוחד, מאחר ובפניה ישירה זו הצופה מקבל את נקודת מבטה של הדמות אך מאחר ואינו יכול לענות או להתווכוח איתה – כך היא זוכה במלוא תשומת ליבו ומכניסה אותו לעולמה.

כך גם ב״הזאב מוול סטריט״, הפניה של ג׳ורדן בלפורט אל הצופה היא בחירה תסריטאית נועזת לאור העובדה שמדובר בסרט על דמות אמיתית.

ב״מועדון קרב״ המספר הוא הדמות הראשית בסיפור המספק קריינות של ״מחשבותיו״, אך ככל שמתקדם הסיפור הוא פונה ישירות לצופה ובכך מרמז על תהפוכות דרמטיות שעומדות להתרחש, לעיתים קרובות בניגוד חזק להערותיו ולמחשבותיו ולקולו הרגוע. בכך הוא מחזק מאוד את התהפוכות הדרמטיות בשיא העלילה.

כך גם בסרט ״החבר׳ה הטובים״. הקריינות לאורכו של הסרט היא של הדמות הראשית שתמיד חלמה להכנס לעולם התחתון, אך בסצינות האחרונות היא פונה לפתע ישירות למצלמה ומשתפת את הצופים בתוצאות משפטה, ואז מביטה ישירות למצלמה בסצינת הסיום החושפת אותה בתכנית להגנת עדים לאחר המשפט. הנה הסצינה:

מתי זה מתחיל לעצבן

הבעיה עם שימוש מוגזם ברעיון היא שככל שרואים אותו יותר – הוא מפסיק להפתיע ומתחיל להמאס. הדבר נכון בדרך כלל לטרנדים במדיה, ואולי לטרנדים בכללי.

למרבה הצער, על כל ״פליבאג״ ישנן מספר סדרות וסרטים שמנסים ״לרכב על הטרנד״ ומשתמשים בשבירת הקיר הרביעי ללא כל הצדקה.

יצירות כאלה מרחיקות את הקהל מהעלילה וגורמות לחוסר עניין, כי כשדמויות ״מדברות אלינו״ ללא הרף נוצרים ניתוקים ושבירות בנרטיב הכללי ותחושה של ״התחכמות יתר״ או ניסיון מעיק לכפות עלינו ״להתחבר״ אליהן.

לסיכום, ״שבירת הקיר הרביעי״ היא כלי מאתגר ומרתק, ושימוש נכון בו מאפשר ליצור סיפורים מיוחדים שנחרטים בזיכרון בעיקר בזכותו. כל עוד הפניה הישירה של הדמות אלינו מצליחה ליצור חיבור לסיפור, או מוסיפה לו משמעויות נוספות – אנו צפויים ליהנות עוד יותר, כי מלבד ההנאה מהיצירה עצמה – ניהנה גם מהטכניקה הסיפורית שמאחוריה.

אני אישית מצפה לחיוכים מקיר לקיר 🙂