מאז “אווטר”, הסרטים היחידים שהצליחו להצדיק חוויה שכזו, הם סרטי אנימציה שנעשו מראש בתלת-מימד במחשב, ולפיכך ניתן לשלוט במידת “העומק” וה”נפח” בכל פריים ופריים ברמת דיוק שעולה לעין ערוך על סרטים מצולמים למיניהם. במקביל, סרטי קומיקס/אקשן, שבוססו גם הם על אפקטים תלת-מימדיים ממוחשבים וצולמו בחלקם הגדול בצורה דיגיטלית, הצליחו גם הם לתרום משהו לחוויית הצפיה דרך משקפי התלת-מימד. “אווטר” עצמו, גרם לתחושת סיחרור לחלק לא מבוטל מהצופים, והסתבר כי מי שנהנה ממנו בתלת-מימד – נהנה ממנו לא פחות בצפיה רגילה. לאחר ביקורת דומה שנשמעה לגבי סרטים רבים אחרים בתלת-מימד, הבינו האולפנים כי מומלץ להוציא סרטים גם בגרסה רגילה, אך אופנת התלת-מימד לא דעכה עדיין.

יתרונות התלת-מימד בולטים במיוחד כאשר נעשה שימוש תמטי מושכל בטכנולוגיה זו, כדי להעשיר את
חוויית הצפיה באופן שעולה בקנה מידה עם הסיפור המוצג בסרט. למשל, בסרטים כמו “ספיידרמן המופלא”, הגרסה החדשה לסיפור
הקומיקס שיצאה בשנת 2012, הסרט צולם כולו בצורה דיגיטלית ושפע אפקטים ממוחשבים תלת-מימדיים שנתפרו ביד אמן לתוכו. כך
נעשה שימוש מוצלח מאין כמוהו בטכנולוגיית התלת-מימד כדי להכניס את הצופה כ”טרמפיסט” למעופו של ספיידרמן על קוריו בין
גורדי השחקים של ניו-יורק.

במקביל, בסרטי אנימציה תלת-מימדית, כמו “אמיצה” שיצא גם הוא ב 2012, נעשה שימוש מושכל באפקט
התלת-מימדי מאחר והסרט כולו נבנה בצורה כזו, ולפיכך יש שליטה טובה יותר באפקט. בזכות אפקט התלת-מימד, השיטוט ביער
ליד ביתה של גיבורת הסרט הפך לחוויה של טיול בתוך נוף ממוחשב עוצר נשימה.

חסרונותיה הבולטים של שיטה זו נעוצים בהכרח
להשתמש במשקפים המיוחדים לצפיה בקולנוע: המשקפים מסורבלים, הצופה נדרש לשלם עבור השימוש בהם מחיר נוסף על הכרטיס,
ולעיתים קרובות מידי סרטים בתלת-מימד נראים כהים מידי באופן מטריד. בנוסף, סרטים בהם האפקט מבוסס על יצירה
תלת-מימדית ממוחשבת – מאפשרים לייצא פריימים עם עומק אמיתי, בעוד סרטים מצולמים, להם נוסף “עומק מלאכותי”, לא תמיד
משיגים תוצאות דומות. אם בנוסף לכך חוויית הצפיה אינה שונה במיוחד מחוויית צפיה רגילה – קשה להתלהב מטכנולוגיה זו.

למרות זאת, נעשה מאמץ של ממש להשאיר טכנולוגיה זו במיינסטרים הקולנועי. כיום נמכרות מצלמות
המצלמות בטכנולוגיה זו, תוכנות עריכת וידאו המאפשרות התמודדות עם חומרים שצולמו בדרך זו, וטלוויזיות המאפשרות צפיה
ביתית בסרטים בטכנולוגיה זו בעזרת משקפי תלת-מימד.

אז איך בכל זאת לבחור מתי לצפות בסרט בתלת-מימד ומתי לוותר וללכת לגרסה הרגילה?

כל עוד מדובר בסרט בו ידוע מראש, בו העלילה רוויית אפקטים ממוחשבים שנעשו בתלת-מימד, וכל
עוד ידוע מראש שהעלילה תכלול קטעי פעולה במרחבים בהם יווצר עניין בצפיה שכזו – כנראה שיש הצדקה לצפיה בתלת-מימד.

הדבר נכון במקרים מסויימים גם לגבי סרטי אנימציה תלת-מימדית שנוצרו מתחילתם עד סופם במחשב,
או אנימציית סטופ-מושן שעברה תהליכים דיגיטליים שונים (כמו “קורליין”, 2009). מומלץ להכיר את נושא הסרט ולצפות
בקדימונים ובתמונות מהסרט מראש. מומלץ לשים לב ששפתו הצבעונית של הסרט אינה כהה מידי, אחרת צפויה חוויית צפיה
מעייפת.

בסופו של דבר, לא לכל סרט מתאימה הטכנולוגיה – אך אלה שיודעים לנצל אותה כמו שצריך, מצליחים
להוסיף אלמנט מהנה לחוויית הצפיה ואז בעצם, למה לא?…

print