קצת היסטוריה:

יצירת אנימציה החלה הרבה לפני הקולנוע. למעשה, נסיונות לצייר תנועה במספר ציורים עוקבים
ניתן למצוא משחר ההיסטוריה האנושית, על קירות מערות של האדם הקדמון, בהירוגליפים למיניהם ובתרבויות מפותחות שונות.
למרות זאת, קשה להתייחס אליהם כאל אנימציה מאחר ועוד לא נמצאה דרך להציג את התמונות השונות כתנועה אחידה ורציפה.
במאה ה-19 (וגם קודם לכן) הומצאו מספר אמצעים שהציגו תנועה מסדרת ציורים, אך אמצעים אלה שימשו לרוב אדם בודד ולא
איפשרו הקרנה לקהל, מה שמשפיע על ההגדרה של אותן תמונות כ״אנימציה״. ואז, בסוף המאה ה-19, צ׳רלס אמיל ריינאוד, מורה
צרפתי למדע, ממציא את מה שיוצר את ההקרנה הראשונה של אנימציה לקהל. ב-1892 הוא מקרין על פילם סדרת ציורים שצולמו
פריים-פריים בפילם תוך כדי ציור – מה שאנחנו קוראים “סטופ מושן”. כך בעצם מקדימה האנימציה את הקרנת הקולנוע הראשונה
בשנים ספורות.

אז למה בכל זאת אנחנו משתמשים במושג ״קולנועי״ כסוג של מחמאה או סיווג עליון עבור
אנימציה?

כי קולנוע הפך לבידור פופולרי יותר, והגיע במאה ועשרים השנים של קיומו לפסגות יצירתיות
שריגשו ונכנסו לליבם של מיליונים, ובפן העיסקי הטהור – יצירה ״קולנועית״ היא מחמאה המסווגת כל יצירה אחרת כשייכת
לאיזשהו פורמט עליון שרווח נאה בצידו (כספי או אמנותי) והוא פופולרי במיוחד.

אז איך נבחן במושגים מקצועיים האם אנימציה היא גם ״קולנועית ?

להלן מספר נקודות חשובות שיש לשים אליהן לב:

‏storytelling – בניית סיפור ללא מילים או עם מינימום טקסט. כל תלמיד מתחיל בעריכה
לומד את הלקח הזה: מרגע שהתמונות  מצליחות להעביר את הרעיון ללא מילים – הסאונד המלווה רק מעצים את החוויה.
מקרה הפוך בו סאונד מכוון את הרעיון אינו מעיד (לרוב) על עריכה טובה ועל בחירה נכונה של קטעים סופיים אלא להיפך.

חיתוכים, זוויות, קומפוזיציה וגודלי פריים – זוהי ״השפה הקולנועית״ המובהקת שנוגעת גם
לעריכה. כשמדובר בחומר מצולם,  מובן שיש יותר אפשרויות לעורך מבחינת עריכת החומר, חיתוכים בין קליפים שונים
וכו׳. באנימציה יש צורך לדייק הרבה יותר בשלב התיכנון המוקדם של תסריט וסטוריבורד, שכן הפקת אנימציה מסתמכת על ההנחה
שבסרט הסופי יעשה שימוש במרבית החומרים שנוצרו על ידי מחלקות האנימטורים השונות, ופחות רצוי להגיע למצב של חלקים
ש״נשארו על רצפת חדר העריכה״.

סגנון יחודי – סגנון יחודי, בעיקר באנימציה, הוא משהו שמפריד בין סרטי אנימציה שיחרטו
בזיכרון וכאלה שישכחו במהירות. זה  נכון כמובן גם לגבי סרטי קולנוע מצולמים, אבל מאחר ובאנימציה באמת ניתן
ליצור עולם דימיוני שאינו דומה לשום דבר שנראה בעבר, אני באופן אישי מצפה לקבל בשוק הרווי של היום משהו יוצא דופן
וחדשני.

הצגת דמויות
 – גם בקולנוע הצגת דמויות יכולה להיות חדשנית ומעניינת – הדרך בה אנו מכירים
דמות לראשונה חשובה ביותר ליצירת עניין מתמשך של הצופה וחיבור רגשי עם הסיפור. באנימציה החשיבות עשויה להיות אפילו
גבוהה יותר מאחר וקל יותר להתחבר רגשית לשחקנים בשר ודם.

הצמדות לחוקי ז׳אנר מסוים
 – לז׳אנרים קולנועיים חוקים משלהם המכתיבים את סגנון וקצב
העריכה, החיתוכים, הקומפוזיציות וכל האספקטים המקצועיים שהוזכרו לעיל. סרט/סדרת אנימציה אמור להצמד לאותם חוקים בכדי
״לתפוס״ את תשומת הלב של צופיו, ובכדי להצליח לעמוד בשיפוטם לצד סרטים מצולמים מאותו הז׳אנר. מאחר ואנחנו קהל מיומן
בצפיה וקולנוע קיים כמדיום בידורי כבר 120 שנה – זו משימה חשובה ביותר.

הומאז׳ים
 – חשוב לציין כי הכוונה בנקודה זו היא רק לסרטים וסדרות שמוקרנים בתפוצה
רחבה ולא לחומרים המיועדים  לפסטיבלי אנימציה או מטרות חברתיות כאלה ואחרות. מרבית חומרי האנימציה בתפוצה רחבה
מיועדים ומסוווגים כחומרים ״לכל המשפחה״. לפיכך, כיום אין כמעט סרט או סדרת אנימציה שלא עושה לפחות מחווה קולנועית
אחת לסרט מצולם. הרעיון הוא לקלוע גם לטעמו של הקהל המבוגר יותר, ולהציג גם מעט ״הומור״ גבוה. חשוב לציין כי
אנימטורים ככלל הם אוהבי קולנוע, בעוד לא כל אוהבי הקולנוע אוהבים אנימציה. זו אחת הסיבות למה ניתן למצוא כל כך הרבה
הומאז׳ים לקולנוע בסרטי אנימציה וסדרות אנימציה, ולעיתים קרובות אלה יהיו הרגעים שהקהל המבוגר יזכור במיוחד.

השורה התחתונה – כיום שוק האנימציה הבידורית רווי מאוד גם הוא, ולעיתים עקב שיקולים
מסחריים, מאבדות חלק מיצירות  האנימציה כמה מהאספקטים שצויינו. זה לא אומר שזה משפיע על הפופולריות או על
ההצלחה הקופתית שלהן – אבל אני באופן אישי נמשכת יותר ליצירות הייחודיות יותר, לאלה שיכלו באותו האופן להיות יצירות
מצולמות אבל הפיקו ערך נוסף מהיותן יצירות אנימציה. החיבור הזה בעיני הוא הקסם האמיתי.