אז הספר המדובר הוא "הנסיך הקטן", שנכתב על ידי אנטואן דה סנט-אכזופרי, כאמור ב-1943, והוא אחד מספרי הילדות האהובים עלי. הספר, מן הסתם, לא באמת עוסק בעיצוב משחקים וזאת בהתחשב בעובדה שמשחקי מחשב התחילו את דרכם לא מעט שנים אחרי מותו ב-1944.

ועדיין, אם נהיה לרגע ילד או ילדה בגוף של מבוגר (אני לא שופט), ונהיה מוכנים להסתכל על ציור של כובע ולדמיין שהוא נחש שאכל פיל, נוכל גם להסתכל על הספר הנסיך הקטן כספר העוסק בעיצוב ופיתוח משחקים. אם תעשו זאת, תופתעו לראות כמה הספר מוצלח גם מנקודת מבט כזאת.

אז בעידן הנפלא בו אנו חיים, אפשר למצוא את הספר במלואו כאן.

אם עדיין לא קראתם אותו, אני באמת חושב שזו קריאה חובה. אבל לפחות לצורך הדיון הייתי ממליץ לקרוא לפחות את 5 הפרקים הראשונים- ההנאה מובטחת!

על ילדים ומבוגרים

קצת מהספר…

הספר הנסיך הקטן עוסק הרבה ברעיון שהראייה המשוחררת של ילדים היא טובה יותר מזו של המבוגרים. בציור של הנחש שאכל פיל, שכשמצויר מבחוץ נראה למבוגרים כמו כובע. בפועל הוא כמו משחק מחשב שמי שאינו גיימר אינו מבין את הקסם שבו ולרוב אם תנסה להראות לאותה נפש אומללה את המשחק, הוא לא יבין לא את המשחק ולא יראה בו עניין.

בספר, היחס של אנשים לציור של הכובע/נחש שבלע פיל, גורם לסופר להפסיק לצייר ולהתפתח כצייר. כשם שילדים קטנים שאוהבים לשחק, הרבה פעמים מפסיקים לשחק, כי יש דברים יותר חשובים לעשות, או לפחות כך לימדו אותם.

נשאלת השאלה האם לא כדאי שנמשיך לשחק, ואולי אפילו נמצא משחק שיעזור לנו לבחון בהמשך חיינו האם מבוגרים סביבנו איבדו את הקשר לילד הקטן שבהם. כפי שהסופר/הטייס בסיפור המשיך לעשות תוך שהשתמש בציור החיצוני של הנחש שנראה כמו כובע.

• כדי להיות מעצב משחקים טוב, צריך לחשוב כמו ילד
• אנחנו מעצבים רק חצי מהמשחק. החצי השני מעוצב בראש של השחקן
• כדי להתבגר באמת, צריך לחזור להיות ילד קטן

אבל הוא קטע את דברי:
"עכשיו עליך לעבוד. עליך לחזור אל המטוס ולתקן את המנוע.
אני אמתין לך כאן.
חזור מחר עם רדת ערב…"
אך לבי לא נרגע, ונזכרתי בשועל –
מי שמניח שיאלפו אותו, סופו שיבכה.

המשחק –  The Unfinished Swan – הוא משחק המבוסס על רעיון שהשחקנים מדמיינים חלק גדול מהמשחק, צעד אחד קדימה, על ידי זה שהוא נותן לשחקנים לצייר את עולם המשחק, על ידי זריקת צבע,  ועל ידי כך להפוךחלק ממה שהם מדמיינים למציאות. 

הנסיך הפרסי, משחק שיצא ב-1989, הוא אולי המקבילה של הנסיך הקטן בצורה של משחק וידאו. בדומה לספר, המשחק מתאים גם למבוגרים. הנסיך הפרסי הוא סמל מעורר נוסטלגיה, למסע שעברו בילדותם. 

לחשוב כמו ילד

כדי להיות מעצב משחקים טוב, צריך לחשוב כמו ילד. צריך להיות מסוגל להמציא דברים ולזרום איתם. צריך להסתכל על דברים שנראים טיפשיים במבט ראשון, ולמצוא את הקסם בהם, ובעיקר צריך לדעת להתלהב מדברים עוד לפני שהם קיימים. אין דבר מקסים כמו ילדים משחקים, כשאחד מהם מחליט שהוא אביר, שהילדה נסיכה והכלב הוא דרקון – וכולם מסכימים.

אנחנו מעצבים רק חצי מהמשחק. כשהשחקן משחק בו הוא מעצב את החצי השני. זו הסיבה שאנשים אוהבים משחקים שונים. זו הסיבה שאנשים מסוגלים לשחק משחק פשוט יחסית כמו טטריס או פקמן, ולעשות זאת במשך שעות וליהנות ממנו. למתבונן מהצד זה יכול להיראות כמו בזבוז זמן טיפשי (כן- בוגרים ואחראיים – אני מסתכל עליכם), אבל השחקן הרבה פעמים ממציא בראשו עולם ומלואו.

כדי להתבגר באמת, צריך לחזור להיות ילד קטן. לא מזמן הפכתי לאבא לתאומות מקסימות (משוחד – and I know it) אני מאוד אוהב להיות אבא, ואני עושה את כל הדברים שצריך, להאכיל אותן, לרחוץ אותן, להחליף להן חיתולים ועוד. אבל דווקא בתקופה הזו, שאני מרגיש שהתבגרתי ושאני יותר בוגר ואחראי ממה שהייתי אי פעם, אני חושב שהיכולת שלי לשחק, להשתטות, ולעשות קולות שלא מכבדים אותי בשום צורה, אבל שמשעשעים מאוד אותי ואת הצ'וצ'ות, זה אחד הדברים שעוזר לי ליצור את החיבור הכי עמוק איתן.

בתור אדם בוגר שהוא גם גיימר, אני חושב שהציטוט שהבאתי מהספר, מתאר בצורה טובה את האיזון, את היכולת לעבוד ולטפל בדברים חשובים במשך היום מצד אחד, והיכולת לחזור אל הנסיך הקטן, לחזור אל משחק שאני אוהב בערב (או מתי שיש זמן)

🙂