בניגוד לעבר, אנחנו צורכים תכנים דיגיטליים שונים באופן שוטף לאורך כל שעות היום ולא רק בצפיה בטלויזיה. לכולם טלפונים עם מסכים מתקדמים בכיס ולכולם מסכים מתקדמים בבית (טלויזיות ומחשבים). המשמעות היא שתוכן דיגיטלי ממלא את חיי היומיום של כולנו – בין אם מדובר בתכנים שיווקיים, בצריכת מידע אישי, גלישה באינטרנט, צפיה בתוכן אקטואלי או בידורי ושימוש במשחקים שונים.

שוק התוכן הדיגטלי מתאים את עצמו לשינויים בהרגלי הצריכה של תוכן דיגיטלי, ולפיכך מושפע מההתפתחויות הטכנולוגיות שמשנות את הרגלי הצריכה הדיגיטלית שלנו. התפתחויות אלה כוללות בין השאר שיפורים משמעותיים בגודל ובחדות המסכים, זמני שימוש ארוכים משמעותית במכשירים ניידים, חיבורים מהירים יותר לרשתות מכל מקום, והפעלות אינטרקטיביות שונות.

החברות השולטות בשווקי מוצרי הצריכה הדיגטלית השונים משתמשות לעיתים במינוחים מפוצצים שאיש אינו מבין. לעיתים הן משתמשות במינוחים שהומצאו למטרה שיווקית בכדי לפתות אותנו לרכוש מסך מסויים, טלפון חכם או טאבלט ממותג. כל זאת מבלי שהצרכן מבין מה אמור להתאים לו מבחינת צרכיו האישיים ביומיום. אז ראשית אבהיר קצת מושגים טכניים מבלבלים, ובהמשך אנתח את המשמעויות. 

רזולוציה, פיקסלים ושאר ירקות

משמעותו המילולית של המושג ״רזולוציה״ מתייחסת לרוב לכושר הפרדה או כושר ההבחנה בפרטים קטנים. בתוכן דיגיטלי ההתייחסות היא לכמה חדים נראים האלמנטים המוצגים במסך. המסך מורכב משורות של נקודות זעירות המכונות פיקסלים. בגדול, המושג רזולוציה, בהקשר של מסכים, מתייחס לכמות הפיקסלים המוצגים במסך על כל אינץ׳ רבוע (PPI=Pixels Per Inch). ככל שכמות הפיקסלים גבוהה יותר – השורות שלהם יהיו צפופות במידה כזו שכבר לא נבחין בנקודות המרכיבות את התוכן והוא יראה לנו חלק וחד מאוד.

החישוב של כמות הפיקסלים מתקבל מהכפלת מספר הפיקסלים לרוחב במספרם לגובה, כך שלדוגמא ברזולוציית FHD (1920×1080 פיקסלים) יש 2,073,600 פיקסלים בסך הכל וברזולוציית 4K (4096×2160 פיקסלים) יש 8,847,360 פיקסלים בסך הכל ומכאן החישוב של חדות שהיא פי 4 מ־FHD בתצוגה הסופית במסך.

אבל כמובן שיש דברים נוספים שצריך להביא בחשבון – כמו כמה גדול המסך ומאיזה מרחק נצפה בו. 

מעבר לעובדה שהפיקסלים במסך של טלפון חכם יהיו קטנים משמעותית מאלה שבמסך טלויזיה למשל, את הרזולוציה בפיקסלים לרוחב מחלקים בגובה המסך באינצ׳ים והמשמעות היא שרזולוציה של Full HD במסך הטלפון החכם תיראה חדה יותר מאשר במסך הטלויזיה – כי מספר הפיקסלים ברזולוציה נשאר זהה אבל הם יהיו צפופים יותר במסך של 4-5 אינץ׳ מאשר במסך של 50-60 אינץ׳.

סביר להניח שבטלפונים חכמים או טאבלטים נהיה קרובים יותר למסך תוך כדי שימוש במכשיר מאשר למסך מחשב או טלויזיה. מכאן שגם למשתנים אלה השפעה על כמה גבוהה צריכה להיות הרזולוציה במסך בכדי שנקבל תמונה חדה מספיק. מאידך, כך או אחרת, אנחנו לא יושבים דבוקים למסך ברמת קרבה בה נוכל להבחין בשורות הפיקסלים – אז גם אין סיבה להגזים ברזולוציה עבור מסכים קטנים. 

מרכיב נוסף שבא לידי ביטוי בהקשר זה הוא סוג הטכנולוגיה מאחורי המסך. קיימות טכנולוגיות רבות ליצירת מסכים בשנים האחרונות, אך הבולטות ביותר הן OLED מול LCD (הטכנולוגיה הותיקה יותר). לשתיהן יתרונות וחסרונות, ועל שתיהן מבוססים פיתוחים שונים.

בתצוגת LCD מדובר בקריסטלים נוזליים המוארים מאחור וזו נחשבת טכנולוגיה זולה וזמינה יותר עבור יצרני מסכים, כזו המאפשרת תצוגה ברורה גם באור שמש מלא. עם זאת, הפרדת הצבע נחשבת פחות מדוייקת בשל התאורה האחורית.

בתצוגת OLED מדובר בחומר אורגני הפולט אור כאשר עובר דרכו זרם חשמלי. המשמעות היא שבתצוגה כזו הפיקסלים תמיד ״כבויים״ מלבד כאשר עובר דרכם זרם חשמלי – לפיכך הפרדת הצבע גם מדוייקת יותר וצבעים כהים נראים עמוקים ונקיים יותר. מסכי OLED גם מאפשרים למכשיר להיות דק ואפילו גמיש יותר בזכות חומר זה. עם זאת, מדובר בטכנולוגיה יקרה יותר לייצור, והיא גם דורשת יותר אנרגיה מהסוללה של המכשיר, כך שיש גבול לכמות הפיקסלים במסך ביחס לזמני פעילות הגיוניים עבור המשתמש.

הראיה האנושית בהקשר של צפיה במסך

מילה ״טכנית״ לכאורה בהקשר של מסכים היא ״רטינה״ או ״תצוגת רטינה״ שלמעשה מקפלת בתוכה רעיון שיווקי מבית Apple – הכוונה היא לרזולוציית מסך צפופה מכדי שהעין האנושית תזהה בה את שורות הפיקסלים – גם מקרוב מאוד.

יחד עם זאת יש להביא בחשבון גורמים נוספים במשוואה שמשפיעים על איכות הצפיה – סוג התוכן אותו יצרוך המשתמש והמרחק ממנו יצפה במסך בדרך כלל.

סוג התוכן אותו צורך המשתמש דורש קצב רענון מסויים במסך – וגם כאן הטכנולוגיה השתפרה משמעותית. כדי שאנימציה תזרום באופן ״חלק״ יש צורך בקצב רענון גבוה יחסית של הפיקסלים במסך. קצב רענון גבוה צורך יותר סוללה – אך מאפשר הזרמת תוכן חלקה יותר. לפיכך משחקים וסרטונים דורשים קצב רענון גבוה יותר מאשר קריאה מהמסך למשל. בהקשר זה, דור המכשירים הבאים צפוי להכיל תכונה המאפשרת קצב רענון ״חכם״ שעולה או יורד בהתאם לסוג התוכן הנצרך – וכך למעשה חוסך אנרגיה ברקע.

המרחק ממנו יצפה המשתמש במסך תלוי כמובן לא רק בהרגלים אישיים, אלא גם בסוג התוכן. בעוד תוך כדי משחק המשתמש נוטה להתקרב יותר למסך, בצפיה בוידאו דווקא נוח יותר לשבת במרחק בו המסך כולו ממוקם בשדה הראיה. 

שדה הראיה האנושי מאפשר טווח של כ־200 מעלות לרוחב – אך זה כולל כמובן ראייה היקפית, ולכן ההמלצה מתייחסת למסך הממוקם ממול לצופה במרחק בו הוא תופס בין 30 ל־40 מעלות משדה הראייה של הצופה.

מאחר ומרבית מסכי הטלויזיה כיום ממילא מכוונים לרזולוציה של 4K, כדי להבחין בפגמי רזולוציה כלשהם יש צורך בצפיה ממרחק קרוב מאוד במסך גדול מאוד.

משמעויות מבחינת תכנים דיגיטליים

מבחינת תכנים דיגיטליים, הדור הנוכחי כמעט לא מכיר מגבלות למה שניתן לצרוך בכל סוגי המסכים ובכל עת. מאחר ומרבית המכשירים הפכו ל״חכמים״ ובנוסף טלויזיות כיום מחוברות לרשת – התוכן מיוצר מראש ברזולוציות גבוהות ועבור מגוון גדול של מסכים בשלל פורמטים. תוכן שיווקי ופרסומי מזמן משתמש ברשתות חברתיות ומכוון לכל מיני גדלי מסך. כיום תוכן בידורי משווק עבור כל גדלי המסך. 

למגיפת הקורונה היתה השפעה נוספת ומרחיקת לכת על שירותי הזרמת התוכן. לדוגמא, סרטי קולנוע שונים הפכו זמינים לצפיה דרך שירותי הזרמת תוכן בכל מכשיר, במקביל או כמעט במקביל להפצתם בקולנוע. 

בעולם המשחקים היוצרים מכוונים היום למכשירים מתקדמים עם קצב רענון מהיר, כך שניתן ליהנות ממשחקים כבדים יחסית, ברזולוציות מטורפות, גם בטלפונים חכמים ולא רק עבור מסך גדול.

מנקודת מבט יצירתית – יש יתרונות וחסרונות להתפתחות הזו – 

כיוון שצריכת התוכן השתנתה, יש לכוון את התוכן כרגיל עבור צפיה ברזולוציה מסויימת – אך יש להביא בחשבון את האפשרות שייצפו בו לא רק במסך גדול אלא גם במכשירים ניידים. 

מבחינת תכנון וביצוע במהלך ההפקה יש לכך משמעויות רבות. במידה ומדובר בקהל מסוג מסויים, כדאי להביא בחשבון מקדמים טכניים שבעבר היו פחות רלוונטים – כמו למשל, האם ניתן יהיה להתאים תוכן שצולם לרוחב עבור פורמטים אחרים של צפיה (למשל פורמט ריבועי או אנכי).

ההתפתחויות הטכנולוגיות סביב תחום הוידאו רצויות ומבורכות, כמובן, אבל יש לכך השפעה מיידית על הרגלי צריכה של תוכן דיגיטלי – ולפיכך יש לכך השפעה על יוצרי התכנים ועל הרגלי העבודה שלהם – בתחום הפרסום יש להביא בחשבון שימוש ברשתות חברתיות ובפורמטים ריבועיים או אנכיים במסכי צפיה. 

בתחום המשחקים, יש לפתח משחקים למספר פלטפורמות ועבור סוגי מסך שונים. 

בתחום הוידאו הבידורי יש להניח שיתכן שיצפו בתוכן גם על מסכים קטנים – והמשמעות תבוא לידי ביטוי בקומפוזיציה, מיסגור, צבע, סאונד ועוד. 

הדור הצעיר מבלה חלקים ניכרים מהיומיום בצפיה דווקא במסכים הקטנים יותר של המכשירים הניידים. איני יודעת אם תהיה לכך השפעה על יצירת תכנים למסכים גדולים יותר, ומאחר ואנחנו עדיין בהתמודדות עם השלכות מגיפת הקורונה – קשה להעריך מה יהיה השינוי ארוך הטווח על תכנים כאלה. אבל אין ספק שעל יוצרים ותיקים יותר ״לחשב מסלול מחדש״ עבור ערוצי תוכן שונים. המהפכה בהרגלי הצריכה של תוכן דיגיטלי מאחורינו וכנראה אנחנו לפני מספר מהפיכות חדשות.

🙂