בשנות ה-50 וה-60, כוכבי קולנוע שעשו את המעבר למסכי הטלוויזיה עשו זאת לרוב כאילוץ, כשהאולפנים הגדולים לא ליהקו אותם להפקות נחשבות. בזמנו בארה״ב, מעבר מסוג זה נחשב לפחות מקובל בהיבטים של קריירת משחק מוצלחת – להבדיל מבאירופה למשל, בה הופעה של שחקן על מסכי הטלוויזיה לא זכתה לאופי שלילי.

למרות זאת, ישנם יוצאים מהכלל. לוסיל בול קנתה את עולמה דווקא לאחר המעבר למסך הקטן, עם הסיטקום האייקוני ״I love Lucy״ שגרף שבחים ופרסים, שודר בשעות השיא, שבר שיאי רייטינג, והפך אותה לקומיקאית אייקונית בתרבות הפופולרית האמריקאית. בדומה לה, גם ברברה סטנוויק קטפה שבחים ופרסים על המעבר שלה למסך הקטן אל סדרת המערבונים ״The Big Valley״.

אך לרוב התנועה בין הטלוויזיה לקולנוע היתה דווקא הפוכה, כשכוכבים רבים התחילו את הקריירה דווקא בפרסומות בטלוויזיה בין תוכניות או בסדרות טלוויזיה – ורק אז עברו אל המסך הגדול והתפרסמו מאוד. בין השמות הגדולים שהתחילו בטלוויזיה ניתן לציין את קלינט איסטווד, ג׳ורג׳ קלוני, דנזל וושינגטון, ג׳ניפר גארנר, הלן האנט, ברוס וויליס, וויל סמית ועוד רבים אחרים. חלקם עושים כיום את דרכם חזרה למסכי הטלוויזיה – אבל לא אקדים את המאוחר.

הנה קישור לסרטון משעשע הכולל קטעים מההופעות הראשונות של ג׳ורג׳ קלוני:

כיום אנחנו נתקלים ביותר כוכבי קולנוע על מסך הטלוויזיה מאשר בקולנוע. המעבר ההדרגתי אל תוך המסך הקטן החל כבר לפני שנים, אבל בשנים האחרונות הוא תפס תאוצה נרחבת בשל שינויים עולמיים בהרגלי הצריכה של סדרות וסרטים, התפתחות ז׳אנרים בתרבות הפופולרית, מגיפות עולמיות ועוד.

גדילתו של המסך הקטן

השינויים בהרגלי הצפיה בתרבות המערבית החלו לפני מספר עשורים בחברות כבלים כמו HBO ו-Showtime, שהביאו למרקע סדרות איכותיות וטרנדיות יותר מאלו שרצו בערוצים הסטנדרטיים. סדרות כמו ״הסופרנוס״, ״אוז״, ״עמוק באדמה״ או ״שובר שורות״, הפכו את התכנים על המסך הקטן למושכים ונחשקים על ידי יוצרים, שחקנים וצופים בעת ובעונה אחת – וכך החל השינוי. 

כשסדרה זוכה לביקורות מהללות וזוכה בפרסים נחשבים כמו פרסי אמי או גלובוס הזהב – היא זוכה לתהודה עולמית לא פחות מסרט קולנוע – ולעיתים יותר.

בעוד המסך הקטן נגיש וזמין לכולם, אל המסך הגדול יש לצאת במיוחד מהבית, והוא כולל תכנים מוגבלים ויותר חד־פעמיים – כך שלמעשה, מבחינת חשיפה קל יותר להצליח על המסך הקטן. אך יש לזכור שבשביל לזכות בהצלחה שכזו נדרשת איכות, וזה לא מובן מאליו – בעיקר לאור התחרות הרבה על הצופה.

בהמשך להצלחת חברות הכבלים בתחילת שנות התשעים, בשני העשורים האחרונים התווספו לצרכני הצפיה הביתית שירותי הזרמת תוכן כמו נטפליקס, אמזון פריים, אפל טיוי פלוס, פרמאונט פלוס ועוד. די מהר הוכח שניתן לספק תכנים איכותיים לקהל העולמי תוך התבססות על חיבור לאינטרנט במקום לספק מקומי. נטפליקס היתה החברה הראשונה שתרמה למהפכה הזו כאשר קיבלה מועמדויות רבות לפרסים על העונה הראשונה של ״בית הקלפים״ ב-2013, ואף זכתה בשלושה פרסי אמי (לליהוק, לבימוי ולצילום במצלמה אחת) ובגלובוס זהב לשחקנית הטובה ביותר בסדרת דרמה.

בכך שינו חברות הזרמת התוכן את הרגלי הצפיה כשלפתע הכל נגיש ופשוט יותר מבעבר – והרבה יותר עולמי. עם זאת, בעקבות העושר הרב בכמות התוכן – גדלה גם התחרות על הצופה ובהכרח ירד גם רף האיכות של התכנים. במילים אחרות, אמנם קיים תוכן רב לצפיה – אבל לא כדאי לבזבז זמן על חלק גדול מהתוכן. 

כמות (מוערכת) של מנויים על שירותי הזרמת תוכן:

גם מגיפת הקורונה תרמה רבות לשינויים הללו בכל העולם. הבידוד והסגרים שנכפו עלינו הותירו אותנו דבוקים למסכים בבית, ותעשיית הקולנוע נפגעה קשות. עקב כך, נאלצו חברות הפקה רבות לשחרר בכורות של סרטים שהיו מיועדים במקור לקולנוע במקביל גם אל שירותי הזרמת התוכן – ולו רק כדי לכסות את הוצאות ההפקה. בינהם גם סרטים עתירי תקציב, סרטי פעולה, סרטי קומיקס ואנימציה, כאלה שהיו אמורים להיות שוברי קופות. כגון: ״משפחת אדמס 2״, ״The Beatles Get Back״, ״Black Adam״, ״האלמנה השחורה״, ״סינדרלה״, ״קרואלה״, ״חולית: חלק ראשון״, ״אנקנטו״, ״נשמה״, ועוד רבים אחרים.

הפקות רבות נתקעו או נדחו לאחרי המגפה, וחלק גם בוטלו.

הנה הקדימון ל״נשמה״ והמלצת צפיה למי שלא מכיר את הסרט:

בנוסף, יש להזכיר את ההתפתחויות הטכנולוגיות בשוק מסכי הטלוויזיה – ״המסך הקטן״ גדל משמעותית במובן המילולי. כיום אנחנו חיים בעולם בו מסכי ענק בפורמט רחב עולים מעט יחסית, וכמעט כל בית ממוצע יכול להרשות לעצמו מסך די גדול בסלון. בעידן הטלויזיות החכמות המשמעות היא שמסך זה גם מחובר למיטב התכנים בשירותי הזרמת התוכן אליהם מנוי הצופה – כך שיוצרים ושחקנים זוכים לחשיפה אדירה גם אם הסדרה נכשלת בביקורות.

כך נוצר מצב שהתחרות על תשומת ליבו של הצופה גדלה דווקא על המסכים בסביבה הביתית. ליוצרים ולשחקנים המעוניינים להשאר בתודעה – הטלוויזיה מזמנת היום מגוון בלתי נדלה של אפשרויות.

מעבר כוכבים אל המסך הקטן

הסיבות למעבר של כוכבי קולנוע מהשורה הראשונה אל מסכי הטלוויזיה מגוונות:

1. איכות התכנים בטלוויזיה הולכת ומשתפרת – לאור כל ההתקדמויות הטכנולוגיות במונחי הפקה (ציוד, אפקטים וכו׳), התחרות על התכנים המושכים ביותר לא פסחה על חברות הכבלים המנסות לשרוד עדיין בזכות האיכות שהן מבטיחות לצופים. כך למשל מתאפשרות כיום הפקות בהיקף של ״משחקי הכס״, ששברה שיאים קולנועיים במונחי הפקה. המשמעות היא שאנחנו מקבלים תכנים באיכות קולנוע על מסכי הטלוויזיה – אז אין סיבה ששחקן מוערך יסרב לזה מאחר ואינו נאלץ להתפשר על איכות.
2. אפשרות להתפתחות ממושכת של דמויות יותר מורכבות – בקולנוע לשחקן יש זמן מוגבל יותר להציג דמות מורכבת המתפתחת לאורך העלילה. בטלוויזיה ניתן לפתח דמויות בצורה ממושכת, מורכבת ומפורטת יותר לאורך מספר עונות. חשיפה ממושכת שכזו גם יוצרת חיבור טוב יותר עם הצופים – וזהו מוקד משיכה לשחקנים.
   
   
3. שינויים בהרגלי הצפיה ובתעשיית הקולנוע – החיבור בין קולנוע וטלוויזיה כבר לא נדיר כבעבר ויש לא מעט הפקות טלוויזיוניות שנשענות על סרטי קולנוע ולהיפך. כך ששחקן שמופיע בהפקה כזו יכול להניח שהמעריצים ימשיכו לצפות בעלילה או בדמות גם בקולנוע וגם בטלוויזיה. בנוסף, הקולנוע המערבי (בעיקר בארה״ב) נוטה להתמקד לאחרונה בהפקות ענק ושוברי קופות בכדי למשוך קהלים רחבים, בעוד בטלוויזיה ישנן אפשרויות רבות יותר לסיפורים קטנים העוסקים בעומק דמויות. גם עובדה זו מהווה מוקד משיכה לשחקנים המחפשים דמויות מורכבות ומאתגרות יותר.
4. שירותי הזרמת התוכן מנגישים את היצירות לכל העולם באופן מיידי – מדובר בהפצה וחשיפה גדולה ומהירה משמעותית מהפצת סרטי קולנוע במספר קולנועים נבחרים. בנוסף, חברות הכבלים מאפשרות גם הן צפיה דרך אתרים אינטרנטים בכדי להתחרות בשירותי הזרמת התוכן. לכן שחקן המעוניין ״להשאר בתודעה״ הציבורית עשוי להתפתות בקלות להפקות שירוצו על המסך הקטן.
5. תמריצים כספיים – הופעה לאורך עונה אחת, או עונות רבות, מאפשרת לשחקן לקבל משכורת קבועה ויציבה יותר ופוטנציאלית גבוהה יותר ממשכורת עבור הופעה בסרט קולנוע. בנוסף, בטלוויזיה מקובל כיום להציע לשחקן מפורסם נתח מההפקה עבור מעורבותו, וחלקם אף נמשכים להתנסויות שונות בהפקה עצמה: עוזרים לפתח תכנים, או לביים ואף מקימים חברות הפקה עצמאיות – דבר המבטיח להם שיתופי פעולה מגוונים ופוריים ורווח נוסף בהמשך.
   הנה הקדימון לעונה 4 של האנתולוגיה ״בלש אמיתי״ בכיכובה של ג׳ודי פוסטר שחזרה אל המסך הקטן לראשונה מאז 1975… וגם השתתפה בהפקה:
   
6. ביקורות חיוביות ופרסום נרחב – כשיצירה טלוויזיונית מועמדת, או זוכה בפרסים נחשבים, השחקנים המעורבים זוכים לשבחים גם אם אינם זוכים בעצמם, ועל הדרך זוכים ליותר הצעות עבודה בהמשך – גם בקולנוע וגם בטלוויזיה. וכמובן שגם לזכות בהערכה ובפרסים זה די נחמד… 
7. גמישות ומגוון תפקידים רחב – הטלוויזיה מאפשרת לשחקן להופיע במגוון רחב יותר של תפקידים וז׳אנרים ולאתגר את עצמו בפרוייקטים שאולי לא יגיע אליהם בקולנוע. עובדה זו מושכת שחקנים ויוצרים השואפים למתוח גבולות יצירתיים לכיוונים מגוונים.
8. לפיכך זה כבר ממש מקובל לראות שחקנים מהשורה הראשונה גם בהפקות טלוויזיוניות, ובמגוון רב של ז׳אנרים שחלקם לא היו קיימים בעבר.

הנה קדימון לסדרה החדשה ״Lady in the Lake״ של אפל טיוי פלוס בכיכובה של נטלי פורטמן:

ז׳אנרים מושכי כוכבים

אז מובן שבתחום העלילתי שחקן עשוי למצוא עצמו משובץ למגוון פרויקטים דרמטיים, קומיים, מותחים, או עתירי פעולה. זו יכולה להיות אנתולוגיה, סרט טלוויזיוני, או מיני סדרה חד־פעמית, סדרה ממושכת יותר שתזכה למספר עונות (למשל ווינונה ריידר ב״דברים מוזרים״), או הופעת אורח מדוברת בסדרה מפורסמת שכבר רצה על המסך (למשל לינדה המילטון בתפקיד אורח חוזר בסדרה ״תושב חוץ״).

בתחום הדוקומנטרי ניתן למצוא סיפורים עם נופך אישי הקשורים לחייו, לפועלו בתחום המשחק או למשפחתו של שחקן (למשל הדוקו החדש על פיי דאנווי), ועוד. כיום ניתן גם למצוא שחקנים המשתתפים בסדרות טיולים כאורחים או כמנחים ועוד.

בתחום הריאליטי שחקנים עשויים לקחת חלק בסדרות המבוססות על תחרות מסוימת או ספורט, בין עם בעונות המורכבות מכוכבים בלבד – או כחלק מצוות הכולל גם אנשים אחרים.

בנוסף ישנם כיום גם פרוייקטים מיוחדים חד־פעמיים ומופעים טלוויזיוניים בהם מופיעים לעיתים שחקנים מהשורה הראשונה (למשל הלן מירן בחידון הארי פוטר לכבוד חגיגות ה-20 להארי פוטר, לפני כשנתיים). כך שהמגוון עצום ולשחקן נותר רק לבחור במה ירצה להשתתף ואיזה עוד עמיתים למקצוע להביא איתו כדי ליצור תחרות גדולה יותר.

תחזיות ומשאלה לב קטנה

המעבר של שחקנים מהמסך הגדול אל הקטן ובחזרה פותח לנו כצופים הזדמנויות רבות ומגוונות לצפיה בשחקנים האהובים עלינו על המסך הביתי (והלא כל כך קטן) שלנו.

להערכתי התחרות הזו לא עומדת להשתנות בקרוב, כך שאנו צפויים לראות יותר ויותר פרויקטים מעניינים עם אנשים שעד לא מזמן יכולנו לראות רק בקולנוע. 

לאור כמות החברות הגדולות שמאפשרות הזרמת תוכן כעת, גדלה גם התחרות על רשימת השחקנים הגדולים שכל חברה משיגה להפקותיה. מבחינתנו כצופי טלוויזיה – זה אומר עושר רב יותר במגוון של תכנים, שכן שחקנים מהשורה הראשונה לא ישתפו פעולה עם כל פרוייקט.

כחובבת קולנוע ותיקה, אני גם משערת (ומאוד מקווה) שהאולפנים הגדולים יסתגלו ויתאימו עצמם אחרת לתחרות בכדי להמשיך למשוך קהלים גדולים לאקרנים. מבחינת פרוייקטים קולנועיים, המשמעות היא שאולי נראה השקעה מתוקצבת מראש גם בפרוייקטים שאינם בהכרח שוברי קופות, כאלה המבוססים על סיפורים מונעי דמויות ואופי, שחסרים לאחרונה על המסך הגדול. 

אבל זו כבר משאלה, שבהנחה שתתגשם – כולנו נהנה מצפיה איכותית בכל גדלי המסכים 🙂