אחת משיטת העבודה הנפוצות בקרב מעצבים, היא שיטת שלושת ההצעות. המעצב עובד על שלוש הצעות עיצוב שונות ומציג אותן ללקוח. הלקוח יכול לבחור אחת מהן שאותה הוא רוצה להמשיך לפתח. אם הוא לא אוהב אף את מהאפשרויות שהוצגו לו, יש לו את האפשרות לשלם עבור הצעה נוספת.

לשיטה זו מספר יתרונות. מצד הלקוח, יש לו אפשרות בחירה, החביבה על כולם, המאפשרת לו לבחון מספר כיוונים שונים. מבחינתכם, אתם יודעים מראש כמה תדרשו לעבוד ומבטיחים שבמידה והעבודה תימשך יותר מהמצופה, תתוגמלו על כך בהתאם.

השיטה הזו כל כך מקובלת ונפוצה שמעצבים רבים בוחרים בה מבלי לבדוק את החלופות. במאמר זה אני מבקשת להציע לכם לפתוח את הראש ולבחון שיטת עבודה אחרת. למה? כי כמו בכל שיטה, גם שיטה זו מחזיקה במספר חסרונות.

 

 

 

עבדתם על הצעת עיצוב שנראית לכם מעולה ועונה בדיוק על דרישות הלקוח. תחושת הבטן שלכם אומרת שהוא יאהב אותה וייבחר בה, אבל בהתאם להתחייבות שלכם, עליכם להגיש שלוש הצעות. כך קורה שבפועל אתם עובדים על שתיים נוספות למרות שברור לכם שהראשונה הכי מוצלחת. ממש כמו שתחושת הבטן שלכם ניבאה, הלקוח בחר את ההצעה הראשונה. עבדתם לחינם.

 

עבדתם על שתי הצעות טובות ועל עוד אחת חלשה יותר. הלקוח בחר בסוף בשלישית, זו שהכי פחות טובה. אלמלא הייתם מראים לו אותה, הוא היה בוחר באחת משתי ההצעות האחרות, אבל עכשיו אתם צריכים לזרוק שני עיצובים טובים לפח ולעבוד עם עיצוב שאתם לא אוהבים.

 

הלקוח לא אהב אף אחת מההצעות שהגשתם לו. האפשרויות שעומדות לרשותו הן לשלם תוספות עבור הצעה נוספת ובכך לחרוג מהתקציב שלו לפרוייקט זה, וזאת מבלי לדעת אם תהיה זו ההצעה האחרונה, או לבחור בהצעה שהוא לא לגמרי שלם איתה רק כדי לא לשלם יותר. כך או כך, יצא לנו מהסטודיו לקוח עם תחושה חמוצה.

 

  

אני מציעה לכם למקד את האנרגיה שלכם בעיצוב אחד. אתם יכולים לבחון ולבדוק עשרים כיוונים, אבל בסופו של דבר לבחור את זה שהכי נכון וטוב לדעתכם ואותו בלבד לשלוח ללקוח.אהב? מצוין. סיימתם את העבודה מהר משחשבתם ולא בזבזתם זמן על סקיצות מיותרות.לא אהב בכלל? אין בעיה. שימו את העיצוב בצד והתחילו מחדש (כמובן, רק אחרי שביררתם עם הלקוח מה הוא לא אהב בהצעה שלכם).לא ממש סגור על זה? אחלה. זה הזמן לקבל ממנו משוב ולדייק את העבודה. אולי לשנות פונט, אולי צבעוניות אחרת. תמשיכו לפתח את ההצעה עד שתגיעו לתוצאה הרצויה.יתרונות שיטה זו די ברורים. אתם עובדים לפי דרישה ושומרים על מיקוד יותר ברור בלי לבלבל את הלקוח. הלקוח, מצידו, יודע שהוא יקבל כמה סקיצות שיידרשו ולא יעמוד במצב שהוא צריך פתאום לשלם יותר ממה שתכנן.

 

 

כמובן שגם לשיטה זו מספר חסרונות. ברגע שאנחנו נותנים ללקוח חשבון פתוח ולא מגבילים מראש את מספר הסקיצות, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו עובדים הרבה יותר ממה שתכננו מראש מבלי לקבל על מאמצינו תוספת תשלום.

למרות זאת, אני טוענת שהיתרונות גוברים על החסרונות. כאשר עובדים נכון ומתשאלים את הלקוח ביסודיות לפני תחילת העבודה, הסיכוי לסיים אותה בהצעה הראשונה, או השנייה, גדול בהרבה מהסיכוי להגיע להצעה חמישית ושישית. גם אם תמצאו את עצמכם עובדים על עוד ועוד סקיצות שלא תמחרתם, זה יתקזז עם הפעמים בהן סגרתם עסקה אחרי הצעה אחת.