נתחיל בעובדות – סרט שזוכה בפרסים נחשקים מופץ בתפוצה רחבה יותר ולכן עשוי להניב רווחים מסוגים שונים ליוצריו (לא רק כלכליים, אלא גם מוניטין חשוב בתעשיה שעשוי להשפיע על פרוייקטים עתידיים).

אציין מספר פרסים נחשבים ונחשקים בתעשיית הקולנוע: האוסקר (האקדמיה לאמנויות הקולנוע והמדע), גלובוס הזהב (איגוד עיתונאי הוליווד הזרים), הבאפטה (פרס האקדמיה הבריטית לקולנוע וטלויזיה), אריה הזהב (פסטיבל הסרטים בונציה), סאנדנס (פרס השופטים לסרטים עצמאיים), פרס הקולנוע האירופאי, דב הזהב (פסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין), דקל הזהב בפסטיבל קאן (פסטיבל בינלאומי לסרטים).
כמובן שיש עוד.

כל יוצר רשאי להגיש את סרטו כמועמד לתחרות בפסטיבל כל עוד הוא עומד בקריטריונים שונים (בהתאם לפסטיבל), אך מרבית המועמדים אינם בהכרח כאלה שהגישו סרט אלא כאלה שנבחרו בשל הישגם בתחום מסויים באחד הסרטים של אותה שנה.

הבחירה במועמדים תלויה כמובן בחברי אקדמיה כלשהי או בוועדת שופטים כלשהי, ואינה נסמכת על מבקרים קודמים או הצלחה קופתית.

מחלקי הפרסים

ראשית אסביר מי הם חברי ״האקדמיה״ שבוחרים את האוסקר – הפרס הנחשק מכולם. ״האקדמיה לאמנויות הקולנוע והמדע״ נוסדה על ידי לואי ב. מאייר (ראש מטרו גולדן מאייר הידוע כ-MGM), כשכוונתו המקורית הייתה ליצור ארגון שיטפל בזכויות עובדים בתעשיה ללא איגודים למיניהם, ובכך לשפר את תדמית התעשיה. 36 שחקנים, במאים, מפיקים, תסריטאים ועובדים טכניים שונים נבחרו להיות גוף המייסדים של האקדמיה לקולנוע, וכך הוקם הגוף ב-1927. תוך שנה מהיווסדו עבר המיקוד העיקרי של הגוף הנ״ל לפרסים, לטקס הענקתם, ולקידום חברי האקדמיה והפרוייקטים שלהם. 

חברות באקדמיה תלויה בהזמנה הנתמכת בחסות של שני חברי אקדמיה מאותו הענף אליו משתייך המועמד לחברות. מועמדות לפרס האוסקר מזכה אוטומטית במועמדות לחברות באקדמיה. כלומר, ניתן לומר כי גוף זה מורכב מאנשי מקצוע מתעשיית הקולנוע והם אלה שאחראים לבחירת המועמדים והזוכים השונים בפרס הנכסף. מאחר וכל הגוף הזה מבוסס על קשרים אישיים – מובן שישנה תוכנית מסויימת מאחורי חלק מהמועמדים והזוכים, מה גם שהגוף הזה אינו מאוזן חברתית – 

חברי האקדמיה מונים כיום קצת פחות מ-6000 איש. על פי מחקר שנעשה לפני עשור 94% מחברי האקדמיה היו בזמנו לבנים, 77% מהם גברים, 86% מהם בגיל הממוצע 62 ושליש מהם זוכי או מועמדי אוסקר בעברם. לפיכך, עד 2016 חל מפנה במגמה כך שבאותה שנה חברי האקדמיה כבר מנו 46% נשים ו-41% לא לבנים – כשהמטרה היא להגיע לפילוח דמוגרפי שמאפיין יותר את החברה הרבגונית העכשוית. החברות באקדמיה היא לתמיד וישנם רק 4 חברים שבוטלה חברותם באקדמיה (בגלל אישומים פליליים שונים). 

״איגוד עיתונאי הוליווד הזרים״ שאחראי לחלוקת פרסי גלובוס הזהב מורכב מכ-90 עיתונאים וצלמי עיתונות הנמצאים מחוץ לארה״ב ומסקרים קולנוע ברחבי העולם. חברי האיגוד נבחרים בהצבעה מידי שנה, כשעל מנת להתמנות לאיגוד הם צריכים בין השאר להיות פעילים בתחום הסיקור העיתונאי של עולם הקולנוע במהלך אותה השנה. 

״האקדמיה הבריטית לקולנוע וטלויזיה״ שמעניקה את פרסי הבאפטה מורכבת מאנשי מקצוע מהתעשיה. חברות באקדמיה מותנית בעיסוק בתעשיה בבריטניה, או מעורבות ביצירה שהוקרנה או שודרה בבריטניה ובתשלום שנתי. כל מי שעומד בתנאים מוזמן להגיש מועמדות, אך מובן שלא כולם נבחרים. המועמדים נבחרים על ידי ועדה שנתית. עד 2017 חברות זו הותנתה בחסות משני חברי אקדמיה, אך מ-2017 תנאי זה בוטל בכדי לאפשר גם ליוצרים עצמאיים פחות מוכרים להתקבל.

בפסטיבל קאן נבחרים מידי שנה מספר שופטים האחראים למועמדות של כל היצירות באותה השנה מבין כלל היצירות שהוגשו לבחינה (לרוב כ-2000). הוועדה שבוחרת בשופטים משתדלת לבחור במגוון בינלאומי של יוצרי קולנוע בכדי לאפשר נקודות מבט רבגוניות ככל האפשר. השופטים בוועדה שבוחרים כ-50 סרטים לתחרות בוחרים גם את הזוכים ב״דקל הזהב״.

כלומר – בשורה התחתונה ניתן לומר שבמרבית הוועדות שאחראיות על מועמדויות לפרסים ועל זכיות, יושבים אנשי מקצוע שבקיאים ברזי המדיום מבפנים, ועם זאת שיתכן ולא תמיד יבחרו בסרט שיהיה חביב על הקהל – הם מונחים על ידי היבטים מקצועיים שונים. הם בוחנים היבטים של בימוי, צילום, תסריט, משחק ושאר תפקידים שתרמו ליצירה הסופית – ומכאן נובעת הבחירה. מובן שבנוסף לכל יש גם השלכה של טעם אישי והלך רוח חברתי, אך מרבית ההיבטים אינם מונעים משיקולים אישיים.

מכל הדוגמאות שהזכרתי לעיל, דווקא פסטיבל קאן מאפשר רבגוניות יצירתית רבה במיוחד, מאחר וחבר השופטים שלו משתנה ומתחלף והוא מורכב רק מיוצרים בינלאומיים שונים.

בנוסף, יש לזכור שדווקא מכיוון הפקות עצמאיות מגיעים לפעמים הסרטים המוצלחים והמצליחים ביותר – כאלה שזוכים להצלחה גם אצל המבקרים, גם אצל הקהל וגם בקופות.

אזכיר רק כמה דוגמאות כי יש אינספור: ״אמריקן ביוטי״, ״מועדון ארוחת הבוקר״, ״ספרות זולה״,״כלבי אשמורת״, ״ממנטו״, ״ג׳ונו״, ״אבודים בטוקיו״ ועוד רבים אחרים. סרטים אלה שהופקו עצמאית זכו לאהדה הן מהמבקרים והן מהקהל, וקטפו פרסים ראשיים בזכות הצלחתם הראשונית בפסטיבל קאן.

הנה קדימון ל ״אבודים בטוקיו״:

מבקרי הקולנוע

כשסרט זוכה בפרסים יוקרתיים ונמכר לתפוצה רחבה, תפוצה זו תחל בהקרנות למבקרי קולנוע מגופי תקשורת ועיתונות שונים – כך שהביקורת של אותם מבקרים עשויה להשפיע על הצופה הפוטנציאלי בנוסף לפרסום בנוגע לפרסים והשבחים שקטף אותו הסרט.

אז מה הסיבה שסרטים מסויימים זוכים לשבחי המבקרים אך אינם מצליחים קופתית?

א. מבקרים מבססים את דעתם על ניתוח של מרכיבים אמנותיים שלרוב נובעים מלימודי קולנוע והבנה מעמיקה של המדיום – המשמעות היא שדרך הצפייה שלהם בסרט שונה מדרך הצפייה של צופה אחר. כקולנוענית בעצמי, לעיתים קרובות אני מבקרת דברים בהם אני צופה בשונה מבני משפחתי וחברי ויש הרבה פרטים ש״לא עוברים״ אצלי בגלל שהצפייה שלי אחרת מהיכרותי את המדיום – לפעמים קשה להסביר את זה למי שלא מכיר את המושגים השונים ולמי שלא עוסק בתחום. למעשה זה לא שונה מכל תחום יצירתי אחר בו הגיוני שאת השבחים יתנו אנשים מהתחום עצמו.

ב. מבקרי קולנוע גם הם בני אדם בעלי טעם אישי ותפיסה חברתית – ולכן גם כשאני מבינה את הסיבות לביקורת מסויימת – לא תמיד אסכים איתה – בדיוק כמו כל אחד אחר. בסופו של דבר מדובר בדעתו של אדם שגם אם מכיר את המדיום מבפנים – אינו בהכרח קולע לטעמך האישי.

ג. בין הצלחה אצל המבקרים והצלחה בטקסי פרסים יש מרחק גדול ואין לכך קשר להצלחה הסופית של הסרט. כש״ספרות זולה״ יצא לאקרנים הוא הפך מיידית לסרט קאלט ולא קיבל אף מועמדות לאוסקר. כך שגם אם נאמר שלעיתים האוסקר הוא תחרות פופולריות ולא יותר מזה – לא תמיד יצליח סרט בטקסים כמו בקופות. הסרטים שנכנסים למועמדות בקטגוריה כגון ״הסרט הזר״ הם לרוב אלה שזוכים מסיבות דומות במדינות שלהם – ובכל התהליך יש גם פוליטיקה. 

למשל, הסרט המעוטר ביותר בפרסים הוא טיטאניק. מתוך 14 מועמדויות לאוסקר הסרט זכה ב 11 אוסקרים, ובנוסף ב 4 גלובוסי זהב (מתוך 8 מועמדויות) ובפרסים רבים נוספים – 123 זכיות בסה״כ ועוד 83 מועמדויות בהן לא זכה. 

הציון הממוצע אצל מבקרי קולנוע לסרט זה הוא 75 מתוך 100 (ממוצע של 332 מבקרים).

הציון הממוצע אצל הצופים שדירגו אותו ב IMDB הוא 7.8 מתוך 10 (ממוצע של 1049476 מדרגים נכון ליום כתיבת המאמר).

הנה הקדימון לסרט:

IMDB

את אתר IMDB אני מכירה בערך מיום הקמתו ופוקדת אותו תכופות לשם מידע רלוונטי.

למי שלא מכיר – ׳The Internet Movie Database׳ או ׳מאגר הסרטים האינטנרטי׳ הוא אכן מאגר מידע עשיר ומפורט לגבי כל דבר שקשור לקולנוע / טלוויזיה. ניתן לצפות בו בקדימונים ובקליפים שונים הקשורים ליצירות השונות ולקבל המון מידע לגבי כל פן של כל הפקה (כמעט) עלי אדמות. ניתן להרשם חינם לאתר ולקבל בין השאר את האפשרות לדרג סרטים ותוכניות ולכתוב ביקורות. הדירוג של כל סרט וסדרה מופיע אוטומטית לצד פרטי היצירה. כיום גם ניתן להתקין אפליקציה שמחוברת למאגר על מכשירים ניידים.

ישנם אנשים רבים שרואים בדירוג באתר המלצה מבוססת יותר מהמלצה של מבקר מאחר והיא מבוססת על ממוצע דעות ודירוגים של כמות גדולה של אנשים ולא של קומץ מבקרים. זו לא טעות להתייחס לדירוג זה כך, אבל יש לזכור שבעצם מדובר במדד פופולריות ולא בהכרח על מדד איכות, ושהממוצע המתקבל מכלל המדרגים מבוסס גם על כמות המדרגים וגם זה לא בהכרח גורם לדירוג להיות ״מדוייק״.

אבל אם מדד פופולריות אמין יותר מבחינתכם מביקורת של מבקר כלשהו – זו בהחלט אפשרות מושכלת לקבל מידע על יצירה.

אחד הסרטים הכי מהוללים על ידי מבקרים בשנים האחרונות היה ״התבגרות״ שקיבל ממוצע של 100 מתוך 100 בקרב 583 מבקרים. אך לפי מדד הצופים שדירגו אותו ב IMDB הוא מקבל 7.9 מתוך 10 (ממוצע של 336140 צופים שדירגו אותו נכון ליום כתיבת המאמר).

הנה קדימון:

כמה מילים לסיכום

לדעתי לעיתים קרובות הסכמה עם דעת מבקר כלשהו תלויה בהיכרות מוקדמת עם טעמו ובמילים אחרות – כמה הוא ״קולע״ לטעמך האישי בדרך כלל (ומאחר ועסקתי בביקורת כזו ברור לי שגם אני עשויה להיתפס טרחנית/ פלצנית/ אליטיסטית ושאר ירקות).

לגבי זכיות בפרסים – לפעמים גם כאן מדובר בתחרות פופולריות שיוצאת מפרופורציה – לא פעם סרט מסויים שזוכה לאהדה גורף מספר פרסים ״מכח התנופה״ ולא בהכרח באופן מוצדק. 

ולגבי ביקורת סרטים בכללי – זה שכמות גבוהה של אנשים מפרגנת ליצירה ב-IMDB לא הופך אותה בהכרח ליצירה מוצלחת עם הנאה מובטחת, בדיוק כמו שדעה של מבקר יכולה להיות שונה לחלוטין מדעתנו – צריך לקחת בחשבון גם טעם אישי

🙂