סיבות למשיכה אל דמויות רשעים

מפרספקטיבה פסיכולוגית, ישנה משיכה מסקרנת לדמויות רשעים מאחר ולא רק שהינם חיים מחוץ לגבולות המוסר והחוקים החברתיים – לעיתים הם מתקיימים מחוץ לגבולות המציאות – כך שהם מכילים ניצוץ של משהו לא מציאותי ומרתק מאוד.

קארל יאנג, ממציא הפסיכולוגיה הנאליטקית, האמין שעלינו להבין את טבעינו החבוי בכדי לצמוח כבני אדם – ולפיכך עלינו להתעמת עם הצדדים האפלים יותר באופיינו. זיגמונד פרויד האמין כי טבע האדם הוא לא-חברותי ומונע על ידי דחפים ביולוגיים לספק את מאוויינו באופן מיידי – דחפים המרוסנים אך ורק על ידי חוקי החברה. איוון פאבלוב ודאי היה אומר כי נוכל למצוא בנקל תכונות משותפות עם רשעי-על – ולו בכדי שנוכל להבין אותם טוב יותר.

ניתן לקבוע איפה, כי המשיכה האנושית לרשעי-על נובעת מכך שהינם נהנים מחופש שאין לאדם הממוצע, אינם כבולים לחוקי החברה והמוסר, ולעיתים קרובות ניתן להבין את שאיפתם לכוח – גם אם הדרך לרכוש אותו אינה נכונה בעינינו. יש בזה משהו משחרר.

דמות הרשע מאפשרת לנו להתמודד עם פחדים עמוקים בצורה בטוחה, ולעיתים יש בה גם מוטיבים של משהו ״לא-נודע״ – ומכאן רצונינו לחקור. גם אם לא נזדהה עם הרשע בסופו של דבר, הרצון להבין ולהזדהות טבוע בנו ומרתק אותנו אליו.

בנוסף, מאחר וללא רשע – אין לגיבור הרבה מה לעשות בעלילה – אנחנו מצפים לזעזוע ממעשיו של הרשע בכדי שנוכל להתענג על נקמתו של הגיבור. ככל שהרשע יותר מטריד ומאיים – כך הגיבור צריך להתגבר על קושי רב יותר – כך שמהיבט של מבנה דרמטי – הרשע מניע את העלילה יותר מהגיבור.

סוגי ״רשע״ במדיומי הצפיה

בכדי שדמות הרשע תהיה אפקטיבית מכניסים אותה לאחת משלוש משבצות ראשיות:

1. מפלצות ויצורים על־טבעיים
2. מטורפים
3. רשעים אמיתיים

בכל אחת מהמשבצות הרשע ייגע בפחדים אוניברסליים שיטרידו את רובינו. הוא יקרא תיגר על חוקי מוסר וחברה, ולעיתים אפילו על חוקי הטבע. על מנת שיהווה איום ממשי, כוחו יהיה כזה שכמעט בלתי אפשרי להתגבר עליו – וכך יאתגר את הצופה יחד עם הגיבור, ויתן כח אמיתי למאבקו של הגיבור וניצחונו (אם יהיה כזה). דווקא במקרים בהם הגיבור לא מנצח, או מנצח באופן חלקי, יזכר הרשע טוב יותר.

מפלצות ויצורים על-טבעיים

מדובר ברשעים מז׳אנר הפנטזיה והמד״ב, מסרטי קומיקס וסרטי אימה. לעיתים הם יהיו אנושיים בעברם, אך בעלי יכולת קסומה כלשהי. אם אינם אנושיים – הם ירתקו אותנו כי לא נוכל לחשוב על דרך להתגבר עליהם. אם הם אנושיים – הם יאתגרו אותנו אפילו יותר כי יצור כמונו בעל כוחות על־טבעיים מפחיד אפילו יותר בבחירתו להפר את החוקים אליהם אנחנו כפופים.

כאשר יוצרים מפלצת כלשהי, לרוב היא תעוצב עם מאפיינים של טורף חסר הבחנה כלשהו, שיפעל לפי הקוד של ״פגיעה בכל יצור שונה/חלש״ – ולרוע המזל בני אדם שניקרים בדרכו ישלמו את המחיר האולטימטיבי.

למשל, החייזר ב״הנוסע השמיני״ עוצב כמפלצת כזו, מה גם שהשתמש בגוף בני האדם כאינקובטור והגיח משם בגירסה מפחידה ואלימה יותר. רשע כזה, מאחר ואינו אנושי אלא יותר ״חייתי״, הוא מטריד ומפחיד, אבל מעלה פחות בעיות מוסריות בשל כך.

טאנוס מהסרט ״שומרי הגלקסיה״ הוא דמות של מעין אל שמנצל לרעה את כוחו לשיעבוד מינים חלשים. גם במקרה זה מאחר ומדובר בדמות פנטזיה, הרשע הוא ״זר״ אבל מניעיו ״אנושיים״ ומובנים.

כשמדובר ב״על טבעיים״ למיניהם, מה שמרתק את הצופה הוא כיצד יתגבר עליהם הגיבור, ויש משהו לא אמיתי ב״רישעותם״.

כאשר מדובר ברובוטים, מחשבי־על ובינה מלאכותית, דמויות מסוג זה מצוידות לרוב בבינת־על – עובדה ההופכת את ״רישעותם״ ל ״הגיונית״ או ״מחושבת״ – ויש בזה משהו מאיים, כי לא רק שנלחמים בבינת־על – אלא יש פה ״גולם שקם על יוצרו״.

וכשבינה מלאכותית מגיעה למסקנה שעליה לתקוף את יוצריה, היא כמובן הופכת מיידית למאיימת יותר.

כך למשל, מחשב העל סקיינט ב״שליחות קטלנית 2״, כמו גם הרובוט ״המחסל״ (ואם לדייק ״המחסל״ מסוג 1000-T ב״שליחות קטלנית 2״) מייצגים רשע מרתק מאחר והינם מונעים על ידי חישובים קרים של בינה מלאכותית שמטרתה לשלוט בבני האדם ולהשמיד כל מי שמתנגד למהלך. מאחר ומדובר ברובוטי־על, קשה מאוד להתמודד איתם פיזית, ומאחר ומאחוריהם עומדת מערכת ממוחשבת מתקדמת – קשה להתמודד איתם רגשית – וכך נוצר יריב מסוכן מאוד שמסוגל לצפות כמה מהלכים קדימה והוא נטול רגש לחלוטין.

הסוכן סמית׳ בסרטי ״המטריקס״ מייצג גם הוא יצור מלאכותי שנשלט על ידי בינת־על. סמית׳ הוא מעין ״נוזקה״ – תוכנה זדונית שמטרתה לאתר ״פריצות״ למערכת המטריקס ולהשמידן. ה״פורצים״ הינם גיבורי הסרט וכל יצור אנושי המתקומם על השליטה הכפויה במין האנושי בעזרת מערכת המטריקס. ככל שהעלילה מתקדמת, נאלץ סמית׳ לפעול באלימות גוברת ולכן בהדרגה כוחו עולה וקשה יותר להלחם בו. שוב מדובר ברשע קר ומחושב שאין דרך להניע אותו מפעולתו מלבד לנצחו בקשיים רבים.

כשמדובר בדמויות פנטזיה ואימה, מעמידים בפני הצופה עובדות מוגמרות מראש. דמויות כאלו מונעות לרוב על ידי רצון לשלוט. למשל, פלפטין (הקיסר המרושע בסרטי ״מלחמת הכוכבים״) או סאורון (הקוסם שפנה לצד האפל בסרטי ״שר הטבעות״) מובילים מלחמת יצורי חושך ביצורי אור – פשוטו כמשמעו, במלחמת שליטה ביקום שלהם.

גם המלכה הלבנה בסרטי ״נרניה״ מובילה צבא של יצורי אופל במלחמת שליטה שכזו. יצורים כאלה יאופיינו לרוב בכוחות קסם מפחידים שיעניקו להם יתרון לא הוגן מול הגיבור.

בסרטי אימה, דמויות הרשע יאופיינו לרוב בכוח על־טבעי שמעניק להם עליונות מובהקת והופך אותם למפחידים יותר.

למשל, פניווייז (הליצן ב ״זה״ על פי ספרו של סטיבן קינג) הוא בפועל מפלצת שרוצחת ילדים מתחת לתעלות הביוב בעיירה דרי במיין. עצם הרעיון של התנכלות לילדים על ידי דמות שאמורה לבדר אותם ״מתלבש״ על שלל פחדים קמאים – ולכן יעיל במיוחד. 

גם פרדי קרוגר (הרוצח השרוף מסדרת סרטי ״סיוט ברחוב אלם״) מתנכל לבני נוער, חודר לחלומותיהם בצורה מסויטת במיוחד ורוצח אותם כחלק מנקמת־על בהוריהם.

הרוזן דרקולה, שעל בסיס סיפורו נעשו הרבה גירסאות קולנועיות (לדוגמא בגירסה של פרנסיס פורד קופולה), מבוסס אמנם על פולקלור רומני אמיתי, אך מתואר לרוב כערפד צמא דם מפחיד ומעורר פלצות – מפלצת מיתית פחות אטרקטיבית מערפדים מודרניים יותר נוסח ״דם אמיתי״ או ״דימדומים״.

מטורפים

טירוף הוא דרך מצוינת להסביר התנהגות של רשע אנושי, ומבחינה מסוימת זו הדרך הקלה כי מטורפים אינם אחראים למעשיהם במאת האחוזים. לכן פעמים רבות מרבית הרשעים המטורפים יקבלו סיפור רקע כלשהו שיסביר את בחירתם בדרך הרשע, או את הסיבה לטירופם. מבחינת הצופה זה מאתגר יותר, כי מצד אחד מספקים לנו הסבר על הסיבה לטירוף שיתכן ותיצור אמפטיה – ומצד שני הדמות מבצעת מעשים מטרידים ומקוממים. חלק גדול מדמויות הרשעים המטורפים בעלות בינה גבוהה – תכונה מועילה שמקשה עוד יותר לנצחם.

בין המטורפים שטירופם הוא נתון ראשוני אזכיר את מייקל מאיירס (הרוצח מסדרת ״ליל כל הקדושים״), שנמלט ממוסד בו היה מאושפז לאחר שרצח את אחותו כשהיה בן 6. זו דמות מתעתעת כי לכאורה אין לו מניע לרצוח חפים מפשע – כך שכל אחד יכול להיות הקורבן הבא – מה גם שהוא משתמש ב״ליל כל הקדושים״ כדי להסתובב בתחפושת באין מפרע.

גם חניבעל לקטר (״שתיקת הכבשים״) הוא דמות מטרידה במיוחד, שכן הוא פסיכיאטר בהכשרתו, ומבריק במגוון תחומים – אלא שהוא נהנה לאכול בני אדם, ובאופן כללי נהנה מעליונותו המנטלית ומנצל אותה לרעה – ובנוסף הוא זה שמחזיק את התשובה לתפיסת רוצח אחר, כך שאין לו מה להפסיד והוא יוצא כשידו על העליונה. הנה קטע מהסרט שממחיש זאת, בו הוא אמור למסור מידע על הרוצח לאמה של החטופה האחרונה בעוד הזמן הולך ואוזל:

דמותו של ג׳ון דו (הרוצח ב״שבעה חטאים״), גם היא מייצגת אינטיליגנציה גבוהה, וזהו עוד מקרה בו במשחק החתול והעכבר של הרוצח הוא יוצא כשידו על העליונה.

קולונל קורץ (הקולונל המופרע ב״אפוקליפסה עכשיו״), מוצג כמטורף ברמה כזו שהצד שלו במלחמה רוצה להתנקש בו, אך מאחר ומדובר במטורף בהשראת מלחמת וייטנאם – הרקע התקופתי נותן הצדקה חלקית לטירופו.

גם מצב משפחתי בעייתי משמש כהצדקה לטירוף לעיתים. כך למשל, נורמן בייטס (״פסיכו״) מוצג כמציצן עדין וכנוע שנשלט על ידי אמא דומיננטית ובעייתית – עד שמתגלה טירופו האמיתי.

באפלו ביל, הרוצח אחריו רודפים ב״שתיקת הכבשים״, מוצג מתבודד שטירופו הוא תגובה לדחייה שחווה במסעו האישי לגיבוש זהותו המינית. כצופים אנו חווים קונפליקט כי למרות עברו מעורר האמפתיה קשה להבין את פתרונו לתפור שמלה מעורות נשים שרצח.

בייבי ג׳יין האדסון ב״מה קרה לבייבי ג׳יין״ מצליחה להעלות יריבות בין אחיות לרמות חדשות, בעודה מתעללת באחותה הנכה בשל כך שהצליחה יותר ממנה בחייה המקצועיים.

נקמה היא מניע נוסף לטירוף של דמויות רשעים, ומאחר ומדובר ברגש אוניברסלי – הצופה יכול לחוש אמפתיה ולעיתים אף להזדהות עם דמות שזה הרקע שלה. אבל כשמדובר בנקמה על עוול שולי ומוזר – הרשע נדמה חריף יותר. 

כך למשל, אנני ווילקס ב״מיזרי״ שעל פי ספרו של סטיבן קינג, מתחילה כדמות שמצילה את הגיבור רק כדי להתגלות כמעריצה אובססיבית של סופר שלא מוכנה לתת לסדרת הספרים האהובה עליה להיגמר – גם במחיר של טירוף מוחלט. הנה קטע שממחיש את תחילת ההבנה של הסופר שיתכן והוא לכוד עם מטורפת:

גם דמות הג׳וקר ביקום של ״באטמן״ מוצגת כדמות של אדם שמונע על ידי נקמה בחברה לאחר שספג זילזול ולעג קשה, ובעיקר בסרט ״הג׳וקר״. טירופו מוסבר כתוצאה של יחס החברה אליו, אבל כראוי ליקום זה – הוא מקצין מאוד ברשעותו.

מניע אחרון לטירוף שמנוצל רבות הוא שימוש בסמים או באלכוהול. דמויות רשעים תחת השפעה יחצו גבולות מבלי להתבלבל. כך נורמן סטנספילד ב״ליאון״ הוא סוכן מושחת של הרשות ללוחמה בסמים שלא מהסס לרצוח בכדי להשיג את מטרותיו – רצוי כשהוא עצמו תחת השפעת סמים.

גם ג׳ק טורנס ב״הניצוץ״, גם הוא לפי ספרו של סטיבן קינג, הופך לבובה בידי כח רשע עתיק – כאלכוהוליסט לשעבר הוא מועד ומושפע שוב מאלכוהול, וכך אינו נרתע מלנסות ולפגוע באישתו ובנו הקטן.

רשעים אמיתיים

רשעים אמיתיים הם אותם רשעים אנושיים שאי אפשר להצדיק את מעשיהם ב״טירוף״, אלה שיש להם בחירה מושכלת בגרימת פחד וכאב ולעיתים אפילו נהנים מכך. גם הם יקבלו לעיתים סיפור רקע שיסביר את מניעיהם, אך לא יצדיק את מעשיהם. אלה הרשעים הכי מפחידים כי בגלל שאי אפשר לפטור אותם מאשמה בשל ״טירוף״ – הם אלה שבחרו בכוונה תחילה לחיות מחוץ לחוק, ובנוסף הם אנשים רגילים. הם אנושיים לגמרי מלבד מעשיהם.

רשעים שפועלים בשם צבא או אתוס גזעני כלשהו מייצגים עמדות קיצוניות שמעוגנות במציאות בדרך כלשהי – דבר ההופך אותם למפחידים יותר.

אחת הדוגמאות המטרידות ביותר היא דמותו של האנס לאנדה ב״ממזרים חסרי כבוד״, קצין נאצי מעוטר, שאיכויותיו כאדם משכיל, מעודן ונעים הליכות יוצרות ניגוד מושלם להיותו רוצח קר רוח ושלו שאפילו לא ברור אם הוא מונע מאמונה באתוס הנאצי או סתם נהנה מכוחו.

הנה קטע מהסרט בו הוא מזמין לקינוח את היהודיה שברחה מציפורניו לאחר שרצח את כל בני משפחתה שהתחבאו איתה. לאורך כל הקטע הוא מתעתע בה ובצופה בשאלה האם הוא מזהה אותה או לא, וזאת תוך כדי הפגנת נימוסים מצוחצחים:

גם קלווין קאנדי, בעל האחוזה הדרומי ובעל העבדים ב״ג׳אנגו, חסר מעצורים״, מייצג באופן קיצוני חלק אפל מההיסטוריה האנושית, וגם הוא נהנה קצת יותר מידי מכוחו ומהפחד שהוא מטיל בברוטליות של מעשיו.

הנשיא סנואו ב״משחקי הרעב״ מייצג גזענות דומה על אף שהיא מתקיימת במרחב בדיוני, וכך הוא מצדיק רצח של ילדים ממחוזות ״נחותים״ במשחק ריאליטי עקוב מדם – הכל בשם הרצון לשלוט בעזרת פחד.

ביקום העלילתי של ”הארי פוטר״ ניתן להזכיר שלל דמויות עם מאפיינים גזעניים מרושעים. המובן מאליו הוא לורד וולדמורט, קוסם האופל שסחף אחריו קוסמים רבים מתוך תחושת עליונות ורצון להשליט טרור על כל מי שאינו בעל כוחות קסם. אך הדמויות המרושעות ביותר הן דווקא דמויות של עושי דברו.

בלטריקס לסטריינג׳ היא אחת מעוזרותיו הקרובות של לורד וולדמורט שנהנית במיוחד מגרימת כאב ופחד. היא חסרת מצפון, מאמינה לחלוטין בעליונותה, ואינה בוחלת באמצעים בכדי למלא את משימותיו המרושעות של אדונה. ברור שהיא משתמשת ברעיונותיו של לורד וולדמורט לניצול כוח לרעה ולשבירת כל חוק אפשרי.

דולורס אמברידג׳ אינה משתייכת לקבוצה המקיפה את לורד וולדמורט, ובכל זאת היא מייצגת אנשים שמאמינים בעליונות הקוסמים עד כדי רדיפת כל מי שנחשד כאדם פשוט או סתם כל מי שמתנגד לדעותיה. גם היא מנצלת לרעה את מעמדה הרם במשרד הציבורי הראשי ביקום שלה, והיא נהנית מאוד להיות ״חזקה על חלשים״.

גם דארת׳ וויידר הרשע הכי מפורסם מסדרת ״מלחמת הכוכבים״ עומד בראש צבא האימפריה שמטרתו שליטה ביקום, ובנוסף הוא שולט באמנויות הלחימה של הג׳דיי – כך שהוא מנצל את מעמדו ואת כוחו לרעה בשלל אופנים דכאניים בשם הצד האפל במלחמה.

ניצול כוח לרעה הוא שיטה מקובלת להצגת דמות רשע גם בסרטים מז׳אנרים אחרים. כך למשל האחות רטצ׳ד ב״קן הקוקיה״ או הסוהר נורטון ב״חומות של תקווה״ מנצלים את כוחם לרעה למרות שהם מאיישים תפקידים במערכת הבריאות או במערכת השיקום. בגלל שמדובר בסיפורים בעלי גוון ריאליסטי – רשע כזה מרגיש אמיתי יותר.

פושעים ואנשי עולם תחתון מאז ומעולם מוצגים כרשעים שנהנים לחיות מחוץ ומעל החוק.

בהקשר זה כמובן שניתן להזכיר מאפיונרים כמו אל קאפון (״הבלתי משוחדים״) או בריק טופ (״סנאץ׳״), אך גם פושעים מאירגוני פשע זרים כמו קייזר סוזה (״החשוד המיידי״) מוצגים כרשעים מעצם בחירתם בחיי פשע, ומעצם הנאתם מגרימת טרור.

נישה נוספת של רשעים אמיתיים היא של דמויות הניהנות מגרימת פחד וכאב. מאחר וניתן למצוא דמויות כאלה בשלל ז׳אנרים, רשע כזה יחבר דמות שאינה שולטת בכעסיה לפחד מאוד ספציפי.

בין הגברים הכי עצבניים ניתן להזכיר את מקס קאדי הפושע הנקמני ״בפסגת הפחד״ שאינו מהסס לרדוף ולפגוע בבני משפחתו של עורך הדין שהכניס אותו לכלא, את ביל קאטינג ״הקצב״ ב״כנופיות ניו יורק״, שמוביל כנופיה אלימה בראשית ימי ניו-יורק, ואת מיסטר בלונד מכנופיית הפושעים ב״כלבי אשמורת״, שנהנה להתעלל ולהטיל מום בשוטר רק כי הוא שוטר.

בין הנשים הכי עצבניות ניתן להזכיר את אלכס פורסט ב״חיזור גורלי״ שאינה מוכנה להיות סטוץ חד פעמי ואינה בוחלת באמצעים כדי להעביר זאת, את אלי דרייבר ב״להרוג את ביל״ שנהנית יותר מידי מתפקידה בכנופיית המתנקשים, ואת איימי דאן מ״הנעדרת״ שמוכנה להפליל את בעלה בכדי להשתחרר מנישואיה.

כל עוד דמות הרשע היא אינטיליגנטית ומורכבת, בעלת נימוסים והליכות שיטעו את כולנו ביומיום לחשוב שהיא נורמטיבית, ובעלת תכונות שיגרמו לנו להעריך ולחבב אותה – כמו חוש הומור ושנינות – היא עשויה להקסים למרות מעשיה – ואולי בגלל מעשיה. רשעים חד־מימדיים פחות יאתגרו ויסקרנו אותנו – ולכן אנחנו זוכרים את המורכבים יותר. כשהרשע מתחבר לפחד – זה אפילו אפקטיבי יותר וכשהרשע אינו בא על עונשו – נצפה להמשך בחיל ורעדה.  

לסיכום, אפשר לומר שאין טוב בלי רע – תרתי משמע 🙂