כמה דברים על טיפוגרפיה ערבית
אילו הייתי שרת החינוך של מדינת ישראל, הייתי קובעת שלימודי השפה הערבית הם חובה בכל בתי הספר. זה לא עניין של פוליטיקה, זה עניין פרקטי – אנחנו גרים במזרח התיכון. לרוע המזל, אני לא שרת החינוך ובבתי ספר רבים אין שום התייחסות לשפה הערבית וכך יוצא שרבים מאיתנו לא יודעים לקרוא ולכתוב בערבית. אז מה עושים כשצריך לעצב פלייר, חוברת או שילוט בערבית?
לא פעם אנחנו נדרשים לעצב בשתי שפות ולהתמודד עם טיפוגרפיה בשפות שאנחנו לא מכירים. שיטת העבודה הנפוצה במקרים כאלו היא פשוט להעתיק את המלל שקיבלנו ולהחיל עליו את אחד מהפונטים שהמגיעים עם מערכת ההפעלה, וזאת מתוך הנחה (ותקווה) שהפונטים הסטנדרטיים הם גם קריאים ותקינים. הרי אין לנו אפשרות לבחון פונט בשפה שאנחנו לא יודעים לקרוא. הבעיה בשיטת עבודה זו היא שהתוצאה שמתקבלת היא לרוב משעממת ולא תמיד תואמת את הפונט המקביל בעברית.
בעיה נוספת שנתקלים בה בעיצוב בשתי שפות, היא ההפרשים באורך המלל. אם יצא לכם לעצב רוסית מול עברית, ודאי שמתם לב שהמלל הרוסי גוזל הרבה יותר מקום מהמלל העברי. כשמדובר בערבית, המצב הפוך ולרוב פיסקה בערבית תהיה קצרה יותר מהפיסקה המקבילה בעברית.
ומה קורה כשנדרשים לעצב לוגו דו־לשוני בעברית ובערבית? העניינים מתחילים להסתבך. אז יצאתי ללמוד קצת על טיפוגרפיה ערבית והנה מה שלמדתי:
הדבר הראשון שחשוב להבין לגבי טיפוגרפיה ערבית, הוא הזיקה של הכתב הערבי למסורת הקליגרפית. לקליגרפיה הערבית מקום של כבוד והיא נחשבת באיסלם לאומנות הנעלה ביותר. הקליגרפיה הערבית נחלקת לחמישה סגנונות שונים שההבדלים ביניהם ניתנים להבחנה, אך לכולם עקרון אחד משותף והוא היכולת ליצור חיבורים בין אותיות שונות.
הצורניות העשירה של הקליגרפיה הערבית תורמת לעובדה שגם היום מדובר בתחום אמנות פופולרי. מעצבים רבים יוצרים כרזות, סמלים, סמלילים ואומנות רחוב בעזרת קליגרפיה ערבית.
שלא כמו בעברית או באנגלית, בערבית לא קיימת החלוקה בין אותיות כתב חופשי ואותיות דפוס. כבר במבט ראשון ניתן להבחין כי גם הכתב המודפס שמוכר לנו היום, הוא למעשה נגזרת ישירה של צורת הכתב הקליגרפי. יוצא שגם אותיות דפוס ערביות שומרות על האופי הזורם שלהן ועל החיבור ההרמוני שנוצר בין אות לאות. עובדה זו מקשה כמובן על מעצב, שאינו דובר ערבית, לקבוע מרווחים מוצלחים בין תווים, שכן בעברית ובאנגלית, כל אות עומדת בפני עצמה.
עוד הבדל בין צורת הדפוס העברית והאנגלית לצורת הכתב הערבית, הוא ההבחנה בין פונט סריפי לפונט סן־סריפי. הקליגרפיה הערבית אינה סריפית באופייה ולכן בערבית אין משמעות גדולה להבחנה בין סוגי הפונטים לפי חלוקה זו. בחלק מהפונטים המודרניים בערבית הוספו מעין סריפים כדי להתאים אותם לפונטים מקבילים בשפות אחרות, אך מבחינת השימושיות, לדפוס או למסך, אין לכך הרבה משמעות. גם אם ישנם פונטים חלקים ו"אסופים" יותר שעוצבו במיוחד לצורך שימוש במסך, גם פונטים אחרים יעבדו טוב. הנה דאגה אחת שירדה לכם מהראש.
ומה לגבי התאמה של כותרות או של סמלילים? הרי אם רוב המילים בערבית קצרות יותר, איך נגרום לזה להיראות טוב? גם כאן לשורשים הקליגרפיים יש פתרון בשבילנו – בערבית ניתן למתוח את בסיס האות ועל ידי כך להאריך אותה.
יוצר: מאלק כבהה
שיטת עבודה יעילה במקרה של המרת סמלילים משפה אחת לאחרת, היא יצירת גריד של האותיות בסמליל המקורי ואז בנייה של האותיות בשפה השניה על בסיס הגריד הזה. במקרים כאלה לא נעשה שימוש בפונט קיים ואנחנו נידרש ליצור אותיות חדשות שידברו באותה שפה צורנית של האותיות המקוריות. כמובן שאחרי עבודה כזאת חשוב לתת לאדם שכן דובר את השפה להעיף מבט ולוודא שאכן תרגמנו נכון את המילה.
גירסה עברית לדיסני- דניאלה גיגנר- מקור
שאר הסמלילים- יוסוף אלרפלי- מקור
תודה גדולה למאלק כבהה שעזר לי בכתיבת מאמר זה וגילה לי את עקרונות היסוד של הטיפוגרפיה הערבית. מוזמנים להיכנס לאינסטגרם שלו ולראות תרגומים של לוגואים שהוא עושה להנאתו
עינת שמשוני | סטודיו געש
www.s-gaash.com