כדי להביא את ההשראה לידי ביטוי, כדי לממש את הרעיון, צריך להכיר היטב את המצלמה והעדשה.
האם החיישן רגיש דיו לתנאי התאורה? האם העדשה איכותית מספיק כדי ללכוד את הניואנסים הקטנים?

ככל שהציוד בו משתמשים טוב ואיכותי יותר, כך אפשר יהיה ללכוד את הפריים הנחשק באופן טוב
יותר. זה לא תחליף לכישרון וגם לא פתרון להשראה. זה רק כלי שמאפשר לבטא בצורה טובה יותר, כמו מכחולים איכותיים, או
גירסה משופרת של תוכנה.

 

כאמור, מקור ההשראה יכול להיות צלם אחר. צלם שעבודותיו עוצרות את נשימתכם, גורמות לכם להביט
שוב ושוב בתמונה, גורמות לדמעות בעיניים, או לחיוך רחב של שמחה.

מקור ההשראה יכול להיות הטבע. הצבעוניות, הדרמה, התנועה.

כשמצאתם מקור השראה, לימדו אותו – מה לכד בו את עיניכם, למה הוא עורר בכם כזו תגובה, מה אתם
יכולים ללמוד ממנו ולהוסיף לו את הפרשנות שלכם.

בלי אור אין תמונה. אור הוא הבסיס לכל צילום. מכאן אפשר לקחת את זה לאן שרוצים. בצילום טבע
האור מוגבל. הוא מוגבל בשעות, הוא מוגבל בגלל עננים והוא מוגבל גם באשמת האזור בו אתם נמצאים (חורף באיסלנד- 4 שעות
שמש ביום- לך תתמודד).

האור משנה את צבעוניותו – כחלחל, צהוב, לבן, אדום. צבעו תלוי בשעה, ביום, במקום, במזג
האוויר.

עבור צלם טבע, האור הוא עוד גורם הפתעה והתנהגותו בלתי צפוייה.

סוגיה על גבול הפילוסופית – האם עיבוד התמונה פירושה איבוד התמונה? האם בימוי צילום בטבע
דינו כצילום טבע? רבים מהצלמים הטובים ביותר מעבדים את תמונותיהם, הופכים את צבעוניותן, מעלימים מהן פרטים. הכל
במטרה לחדד ולהבליט את הרגע.

רבים מהצלמים מביימים או מסייעים לתמונה להתרחש. הם מפזרים אוכל, לוכדים ציפורים, מדביקים
חרקים. האם התמונה הסופית היא צילום טבע?

מהירות תריס נמוכה לעומת מהירות תריס גבוהה. האחת מורחת את התנועה והשניה מקפיאה אותה. האחת
מעורפלת והשניה חדה. האחת מציגה את המהות והשניה מציגה את האובייקט המצולם. הרי אין ציפור שתעצור במעופה ותדגמן שתי
כנפיים פרושות ופרופיל מקור מצודד. אין צבי שייקפא, בעוד ארבע רגליו באוויר וראשו זקור אל על. צפיה בתמונה בה
האובייקט קפוא על מקומו, תמיד מעוררת את השאלה האם הקפאת תנועת בעל החיים היא צילום טבע, או עניין של טכניקה וציוד
איכותי, שכל מי שברשותו קצת זמן וממון יכול לצלם? לדעתי הצנועה, זו אכן תמונת טבע אבל טבעית היא לא.

לא כל תמונה היא אוצר בלום. נהפוך הוא. אם בתום יום שלם של צילומים יש לי תמונה אחת שאני
ממש אוהבת, אני האדם המאושר ביותר ברדיוס ממש גדול.

לפעמים, התבוננות נוספת בתמונות גורמת להתאהבות מאוחרת. אם זה בגלל הסיפור שמאחורי התמונה,
אם זה כי פתאום גיליתי בה משהו בו לא הבחנתי קודם. אם זה בגלל שזו אחת הפעמים הבודדות בהן נתקלתי באותו בעל חיים, או
תופעת טבע והתמונה נשארה כדי להנציח.

הרבה מהתמונות הן יפות אך חסרות עניין. כמוהן ראיתי הרבה, כמוהן צילמתי הרבה וכמו רבות מהן,
גם הן ימחקו מכרטיס הזיכרון.

לא פעם הסיטואציה כל כך מפתיעה, כל כך מרהיבה, שהמצלמה נשארת בצד וכל מה שנשאר הוא הזיכרון
הפרטי שלי, והאמת היא שהוא נעשה יפה יותר ויותר.