ראשית, אקדים ואבהיר כי בחרתי להתמקד בנשים בלונדיניות מאחר ומרבית הסטריאוטיפים המוכרים לגבי שיער בלונדיני מתייחסים לנשים ולא לגברים. שנית, מאחר והדוגמאות רבות מספור – מובן שלא אוכל להזכיר את כולן. 

בנוסף, הדוגמאות במאמר זה לקוחות מהקולנוע בלבד – אתייחס לבלונדיניות בטלוויזיה במאמר הבא.

בלונדיניות בראשית ימי הקולנוע

אנט קאן, סופרת וסוציולוגית לחקר המדיה הויזואלית, מזכירה במחקרה על הסטריאוטיפים לגבי בלונדיניות שלושה צירופים ידועים: 

1. ״פצצה בלונדינית״ (מאנגלית: blonde bombshell). 
2. ״הבלונדינית הקרה״ (מאנגלית: ice-cold blonde).
3. ״הבלונדינית הטפשה״ (מאנגלית: dumb blonde).  

בראשית ימי הקולנוע אלה היו הסטריאוטיפים הרווחים ביותר עבור שחקניות בלונדיניות בסרטים. בתחילת המאה הקודמת בקולנוע, לבלונדיניות היה סיכוי להשיג אחד משלושה תפקידים: ה״פצצה״ הזוהרת שכולם מתאהבים בה (שלרוב תנצל את מיניותה והשפעתה על גברים לרווח אישי), ה״טפשה״ התורנית שיש להציל (שלעיתים אינה בדיוק טפשה אלא תמימה בתפיסת עולמה), או ״הבלונדה הקרירה״ שמסתירה הר געש של רגשות מבפנים (ולכן לעיתים היא ה״מסוכנת״ מכולן, אבל זה גם כח המשיכה שלה).

בשנות ה-30 עד שנות ה-50 אלה כך הוצגה הבלונדינית בקולנוע, ובתפקידים כאלה בלטו והתפרסמו שחקניות בלונדיניות רבות, שהתקשו לצאת ממשבצת הליהוק שנקבעה להן – מרגע שזו התקבעה בתודעה הציבורית.

כך למשל, בתדמית ״הפצצה הבלונדינית״ התקבעו שחקניות כמו ג׳ין הרלו, בריג׳יט ברדו, לנה טרנר, מיי ווסט, מרילין מונרו ועוד.

בתדמית ״הבלונדה הקרירה״ התקבעו שחקניות כמו גרייס קלי, קים נובק, ורוניקה לייק ועוד.

ובתדמית ״הבלונדינית הטפשה״ נודעו שחקניות כמו ג׳יין מנספילד, מיימי ואן דורם, מריון דייויס ועוד.

חשוב לציין שסטריאוטיפ ״הפצצה הבלונדינית״ הוא גילגול חיובי במעט של סטריאוטיפ ה״פאם פאטל״ – האישה הקטלנית, שהיה נפוץ בתחילת ימי הקולנוע, ולא תמיד ניתן דווקא לשחקניות בלונדיניות. בנוסף, היו שחקניות שניצלו את הסטריאוטיפים לטובתן בתקווה להשיג מגוון רחב יותר של תפקידים בעתיד – וביניהן גם שחקניות אופי שונות – כמו מרלן דיטריך, דבורה קר, בטי דייויס ועוד. שחקניות אלה נלחמו במשך שנים בממסד ההוליוודי המונע על ידי הצלחה קופתית, עד שקיבלו תפקידים דרמטיים או קומיים שהוציאו אותן במעט מהסטריאוטיפ הקבוע.

משבצת נוספת שאיפשרה לשחקניות בלונדיניות לסטות מהסטריאוטיפ היתה שירה / ריקוד – אלמנט שהיה מקובל בעידן הזהב של אולפני MGM למשל. בהקשר זה ניתן להזכיר את ג׳ינג׳ר רוג׳רס, דבי ריינולדס, וירג׳יניה מאיו, ורה אלן ועוד.

הנה קטע מ״חג מולד לבן״ (1954) בכיכובו של דני קיי (בלונדיני קורע) בו שרות יחד ורה אלן ורוזמרי קלוני (הדודה של ג׳ורג׳):

כאמור בסרטים מוזיקליים רבים מתקופה זו, שהפכו לקלאסיקות ברבות הימים, ניתן למצוא בלונדיניות בתפקידי מפתח (לעיתים לצד בלונדינים ממין זכר, שלרוב תפסו את משבצת הגבר הקליל / המצחיק).

הדוגמא הבאה מ״שיר אשיר בגשם״ (1952) בכיכובם של ג׳ין קלי לצד דבי ריינולדס ודונלד אוקונר הבלונדינים ממחישה זאת:

ברונטית מול בלונדינית

בסרטי עבר רבים מוצגת הבלונדינית הטפשה לצד חברתה הברונטית הפקחית בכוונה תחילה ובכדי לקבע את הסטריאוטיפ. בהקשר זה ניתן להזכיר את הסרט ״הכל אודות חווה״ (1950) בו לוהקה אן בקסטר הברונטית שמשטה בבטי דייויס הבלונדינית, או את הסרט ״גברים מעדיפים בלונדיניות״ (1953) בו לוהקה מרילין מונרו לצד ג׳יין ראסל הברונטית בכוונה על מנת להדגיש את סטריאוטיפ הבלונדינית הטפשה. הנה קטע לדוגמא:

מעניין לציין שעל גבולות השוואה זו משחק גם ״אינסטינקט בסיסי״ (1992) שמציג את שרון סטון כפאם פאטל הבלונדינית הקלאסית, אך מהתל בצופה בעזרת ג׳ין טריפלהורן הברונטית הפקחית – כך שלא ברור מיהי הפאם פאטל.

הבלונדיניות של היצ׳קוק (1940-1976)

בזכות חיבתו של אלפרד היצ׳קוק לשחקניות ראשיות בלונדיניות, הפך הצירוף ״הבלונדיניות של היצ׳קוק״ למוכר בעולם. למעשה, היצ׳קוק סבר כי הקהל יהיה פחות חשדן לגבי מניעיה של דמות ראשית בלונדינית, כמו ״עקבות הדם שמתגלים על פני שלג צח״, לדבריו. 

כך לוהקו לתפקידים ראשיים בסרטיו שחקניות כמו טיפי הדרן, גרייס קלי, קים נובק, ג׳נט לי ועוד – סרטים שהציגו דמות נשית, שברירית – אבל עם חוזק פנימי. בנוסף, ליהוק זה איפשר לו לנפץ את הסטריאוטיפים המוכרים של הבלונדיניות ולתעתע בצופים.

הנה קליפ המכיל קווים לדמותה של ״הבלונדינית של היצ׳קוק״:

ציר הזמן והמהפך

ככל שהתקדמו השנים וחל מהפך תפיסתי לגבי תפקידי נשים בחברה, עברה גם תדמית הבלונדינית בקולנוע מהפך. בשנות ה-30 עד שנות ה-50 הוצגה הבלונדינית כפאם פאטל, טיפשה, זוהרת או קרירה ובמקביל נוצרו עוד ועוד תפקידים עבור שחקניות בלונדיניות בשירה וריקוד, והחל משנות ה-60 – 70 החלו להופיע דמויות קלילות עם ״קריצה״ מסוימת (כגון דוריס דיי).

הנה קטע מ״אל תאכל את המרגניות״ (1960) בכיכובה של דוריס דיי:

משנות ה-90 – 80 חל מהפך, והחלו להופיע יותר ויותר בלונדיניות לוחמניות ושוברות סטריאוטיפים. בשנות ה-80 פרצו לחיינו בלונדיניות אייקוניות כמו מישל פייפר (״ליידי נץ״ , ״המכשפות מאיסטוויק״, ״נשואה למאפיה״ ), דריל האנה (״בלייד ראנר״ , ״ספלאש״ , ״שבט דוב המערות״ ), מג ראיין (״אהבה בשחקים״ , ״כשהארי פגש את סאלי״ , ״הדלתות״ ) ורבות נוספות שקצרה היריעה מלהזכיר.

משנות ה-90 בחרתי להזכיר את הסרט ״נשיקה ארוכה ללילה״ (1996) – בו ג׳ינה דייויס כעקרת הבית הברונטית נזכרת בעברה כמתנקשת, והופכת חזרה לבלונדינית לוחמנית בדירת המסתור שלה. סצינה זו מסמלת בעיני את המהפך המושלם בסטריאוטיפ:

בסרטים כמו ״ארין ברוקוביץ׳״ (2000) ו״בלונדינית אמיתית״ (2001) הקהל כבר נתקל בבלונדיניות לוחמות צדק במערכת המשפט שנאלצות לשבור את הסטריאוטיפים על המסך באופן גלוי (כלומר – ישנה לפחות דמות אחת שמזלזלת ביכולתן רק משום שהן בלונדיניות).

ניתן לומר שמשנות ה-2000 חל מהפך תפיסתי לגבי בלונדיניות, ומאז הן מוצגות באופן מקביל לברונטיות – בין אם מדובר בסרטים מצולמים כמו ״להרוג את ביל״ (2003, 2004), סרטי אנימציה כמו ״לשבור את הקרח״ (2013), או סרטי מסע כמו ״ללכת רחוק״  (2014).

כך גדל מגוון התפקידים לשחקניות כמו ריס ויתרספון, סקרלט ג׳והנסן, דרו בארימור, קייט בלאנשט, קמרון דיאז, שרליז ת׳רון, קירסטן דאנסט, אמנדה סייפריד, מרגו רובי, ג׳ניפר לורנס, ברי לארסון ועוד, ובמקביל נהנות מהשינוי גם שחקניות ותיקות מדורות קודמים (חלקן הוזכרו לעיל).

לסיכום, אם בימים עברו הכרנו את רובין רייט ב״הנסיכה הקסומה״ (1987) כדמות המחכה להצלה מגורל שנכפה עליה, הרי שבימינו כשאנו צופים בה כמנהיגת האמזונות ב״אשת חיל״ (2017) – אין זכר לסטריאוטיפ הישן.

הנה כמה סצינות להשוואה

קטע מ״הנסיכה הקסומה״:

קטע מ״אשת חיל״:

כיום ניתן למצוא בלונדיניות חזקות ואינטיליגנטיות בכל הז׳אנרים הקולנועיים – וטוב שכך.

בחלקו הבא של המאמר ארחיב לגבי בלונדיניות בטלויזיה ואזכיר פה ושם גם בלונדינים לשם האיזון… 🙂

מאמר זה נכתב עבור מנטור- מכללה למקצועות העיצוב, הניו מדיה והצילום